פתח דבר

עמוד:9

בשתי מסגרות קונצפטואליות או פרדיגמות : הראשונה מלווה את נושא הצמיחה של מערכת פוליטית אוטונומית בתקופת המנדט ; השנייה קשורה בעיקר לסוגיות של שסעים , קונפליקטים ולכידות חברתית בתקופת היישוב ובמדינת ישראל . באשר לפרדיגמה הראשונה — נקודת המוצא הבסיסית היתה שהיישוב היהודי בארץ ישראל הוא חברה חדשה מעיקרה , ולכן כל מערכותיה הכלכליות , החברתיות , התרבותיות והפוליטיות התפתחו פחות או יותר בעת ובעונה אחת . במילים אחרות , התקיימה ביישוב היהודי מידה ניכרת של סינכרוניזציה בין תחומי התפתחות שונים מבלי שנוצרו פערים הפוגמים ביציבות הפוליטית , כמו שקרה ברבות מהמדינות החדשות . זאת ועוד , המערכת החדשה היתה פטורה ממשקעי ההסתגלות לשלטון קולוניאלי זר במשך תקופה ממושכת , ולאחר מכן השתחררות משלטון זה . אפשר אפוא להצביע על שני מאפיינים של החברה היישובית שהקלו על תהליך הבניין של מוסדותיה המרכזיים . מצד אחד , היתה זו חברה חדשה , עם משקעים מעטים יחסית של מסורות פוליטיות ומעמדיות , שהיו עשויים להעמיד מערכת של אילוצים שמקורם בעבר הרחוק בפני התפתחות המוסדות החברתיים . לעומת זאת היו גם היו משקעים היסטוריים של התרבויות היהודיות השונות שהרכיבו את הפסיפס של הציביליזציה היהודית . מהצד האחר , ההתפתחות הסימולטנית של המוסדות השונים הפחיתה את הפערים בקצב וברמה של התפתחותם של התחומים המוסדיים השונים , פערים שבארצות מתפתחות רבות גרמו לניגודים ולעתים אף למשברים חריפים בתהליך המיסוד והייצוב של המערכת הפוליטית . הבדל נוסף בין המערכות הפוליטיות שהתפתחו בחברות הקולוניאליות לשעבר ובין המערכת הפוליטית של היישוב נעוץ בתכונות התרבותיות , החברתיות והדמוגרפיות של האוכלוסייה שהיתה אמורה להוות , במונחי שילס , ( Shils ) את הפריפריה של המרכז הלאומי . ברוב הארצות המתפתחות , המגזר שהיה נושאו החברתי של תהליך בניין המרכז הלאומי היה מצומצם מבחינת איכותו ומבחינת מיקומו הגאוגרפי והמוסדי . היתה זו בדרך כלל שכבת אליטה של משכילים בערים גדולות ומרכזיות , שהפכה ל'סוכנת' המודרניזציה הפוליטית . הפריפריה היתה מורכבת לרוב מחקלאים קשי יום ומנותני שירותים למערכת החקלאית . ביישוב היהודי לעומת זאת חלק ניכר מההתיישבות החקלאית ניזון מהנהגה אידאולוגית שראתה בעצמה חלוצה ההולכת לפני החברה כולה . כתוצאה מכך נוצר מצב פרדוקסלי שלפיו המרכז הפוליטי המתהווה לא היה המקור העיקרי לחידושים ערכיים וליוזמות חברתיות . לעתים קרובות נבעה רוח החדשנות בעיקר ממגזרים אחרים , כמו חברי ההתיישבות החקלאית , שבארצות אחרות נחשבים לפריפריים במובהק . המסקנה האמפירית והתאורטית כאחת היא שניתוח ההיסטוריה החברתית והפוליטית של היישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי צריך להתבצע בצילה של ההנחה שהמרכז לא היה מרכז מובהק והפריפריה גם היא אינה פריפריה מובהקת . בהיות היישוב היהודי חברה חדשה , גם המרכז וגם הפריפריה לא היו פרי של תהליך היסטורי ממושך . כפי שנאמר לעיל , סוגיות אחרות הנידונות באסופה זו — תהליכי עלייה וקליטה , תהליכי ריבוד , פערים אתנו חברתיים וכלכליים , והשתקפותם בתרבות הפוליטית

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר