|
|
עמוד:12
שגרה מתוחה זו מופרת באחת אחרי יותר משנה . בוקר אחד מקיץ הזר בחדרו השכור והרגשתו אינה כתמול שלשום . משהו משתבש בסדר הפעולות הקבוע שלו במשך היום כולו והוא אפוף בלבול . בהגיעו כדרכו לספרייה הוא נוכח לחרדתו כי לבש שלא כמנהגו את בגדו הקצר ולא הארוך , ואי השקט שלו מתעצם . מתוך אותו בלבול הוא מפר את ההתנזרות החמורה שגזר על עצמו , ושלא מרצונו הוא פונה אל הספרן בשאלה סתמית . מכאן ואילך הדברים מתגלגלים ללא מעצור . מרגע שנבקעה חומת שתיקתו של הזר אין הוא מסוגל לשים מחסום לפיו , ומשפט גורר משפט , אף על פי שכל תשוקתו לחדול מדיבורו ולהתעטף מחדש במעטה המסתורין . מונולוג הווידוי המגומגם והנסער של הזר באוזני הספרן הנדהם נמשך גם לאחר סגירת הספרייה . הוא נאחז בו ומלווה אותו בדרכו , מעכב אותו שעה ארוכה ליד פתח ביתו ומתחנן שיוסיף להאזין לו . הספרן , שתחילה שתה בצימאון כל מילה מדבריו של הזר , מחפש עתה דרך להיפטר מעונשו , עד שעולה בידו להיחלץ ממנו בחטף סמוך לחצות הלילה ולהימלט אל תוך הבית . פרק הסיום של הסיפור מציג את הזר תועה המום לבדו בחוצות העיר הלילית , מוצף ייאוש וכלימה על שגילה את צפונותיו באוזני מאזין סתמי ונחשף עירום ועריה . מתוך שברי המחשבות הרוחשות בלבו ניתן ללמוד , ולו באופן מקוטע ותמציתי , על פרשת חייו עד הנה ועל תוכן הווידוי שהשמיע באוזני הספרן . מוצאו , מתברר , מן הסביבה היהודית המסורתית במזרח אירופה , ובה גדל בחסותו של אב ירא וחרד . בנעוריו מרד במורשת אבותיו , ניתק ממשפחתו והתרחק מאוהביו וממכריו . גם את הנפש הקרובה לו ביותר , אשתו , זנח לאנחות , והוא נזכר בכאב במילה 'בוגד ' שהטיחה בו עם פרידתם . אחרי פרק זמן של מאבקים רעיוניים במרחב הציבורי היהודי יצא למערב כדי לצלול במעמקי המחשבה האירופית , ועשה כל מאמץ לא רק להסיר מלבו את מסורת אבותיו אלא גם לסתור ולשלול אותה . כל חייו מאז ואילך הם מסלול של חיפוש ותעייה שאין לו סוף ותכלית , והוא אפוף תחושה של כישלון אישי , לנוכח הידיעה ששום מעשה שלם לא עלה בידו לעשות וכל התכניות שהתווה ברוחו ירדו לטמיון מאפס יכולת לממשן . דווקא לנוכח התעוררותו של הרעיון הלאומי בקרב בני עמו בשנים האחרונות התעצמו בקרבו מחשבות השלילה והכפירה , והן כה קיצוניות עד שהוא ירא לגלותן לזולתו . הסוד שהזר מתייסר על שחיללו במו ידיו , בעצם חשיפתו בפני מאזין מקרי , הוא רעיון החורבן . כבר שנים אחדות הוא נושא בקרבו את המחשבה שהעם היהודי הגיע לסוף דרכו ההיסטורית , וכל הקריאות לבנייה ולתחייה לאומית אינן אלא פרי אשליה והונאה עצמית . מדי פעם בפעם הוא מתאווה לאסוף את כוחותיו
|
|