"שם תיפגשו עם המוני עולים בני גילכם..." בית-הספר, הצבא והבניית ה"ישראליות"

עמוד:108

ביותר . שיעור הזכאים לתעודת בגרות בקרב בני 17 הערבים בישראל אינו עולה על , 15 % -16 % ומתוך אלה רבים אינם מצליחים לעבור את מבחני הכניסה לאוניברסיטאות . זו השכבה החווה את המידה הגדולה ביותר של "ישראליזציה . " באשר לאחרים , רבים מהם , ובעיקר הנשים , אינם משיגים כמה מן המאפיינים המינימאליים של "ישראליות : " לדוגמא , נשים ערביות כפריות שלא לומדות באוניברסיטה מתקשות בשימוש בשפה העברית , בין אם מדובר בנשות הדרוזים או הבדואים , אשר , שלא כמו בעליהן או אחיהן , אינן משרתות בצבא , ובין אם בנשות פועלים מוסלמים , שלא סיימו תיכון ולא עובדות אצל יהודים , כמו בעליהן . באשר לאלה מבני המיעוט הערבי אשר בחרו לשרת בצה"ל , שירות זה אינו מהווה בהכרח פתח כניסה להשתתפות מלאה ושוות-זכויות בחברה האזרחית . הדוגמא המובהקת לכך היא זו של הדרוזים והבדואים . הגברים הדרוזים מתגייסים לצה"ל במסגרת שהיהודים אוהבים לכנותה בשם "ברית הדמים . " תחילה התגייסו הדרוזים ליחידה נפרדת , "היחידה הדרוזית , " ואולם עם הזמן נפתחו בפניהם יחידות נוספות , בעיקר בחיל הרגלים . יחידה נוספת בה משרתים דרוזים רבים , בין השאר במסגרת צבא הקבע , היא משמר הגבול : יחידה זו משמשת לדרוזים רבים מקום תעסוקה מסורתי . מבחינה זו , ההסדר אליו הגיעו שלטונות הצבא עם ראשי העדה הדרוזית מזכיר את הסדרי השירות של קבוצות מיעוטים שונות בצבאות הקולוניאליים האירופיים . הדבר נכון גם לגבי הבדואים , המספקים מזה שנים לצה"ל שירותים מוגדרים , כדוגמת הגששים המתלווים ליחידות החי"ר המפטרלות בגבולות . השירות הצבאי הופך את הגברים הדרוזים , ועמם חלק מן הגברים הבדואים , ל"ישראלים" שבקרב הערבים בישראל . הגברים דוברים עברית ומכירים את אורחות החברה היהודית . הם נוטלים חל ק נכבד בפעילות הקרבית של הצבא , ומבחינה זאת הם נוגעים בעולם החוויות המעצבות של ה"ישראליות . " אלא שכל זה אין בו די כדי לשנות את מיקומם המעמדי בחברה הישראלית . הדרוזים והבדואים ניצבים כתחתית סולם ההישגים הלימודיים בישראל . יתרה מזאת , ההתחככות עם הישראלים היהודים בצבא אינה מהווה פתח להתחככות כללית עמם . כמו שאר הערבים הישראלים , הם לומדים בבתי-ספר נפרדים ,

ברירות הוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר