העלאה המונית על בואם של יהודי עיראק בשנות ה-50

עמוד:57

ציונית , ובהעדר אפשרות לפעילות גלויה רחבת-היקף , פעלו השליחים והפעילים הציוניים המקומיים להוציא יהודים "כמות שהם , " כדי שיוכלו "להיות שם . " מן הראוי להציג בהקשר זה את הערתה של אסתר מאיר לגבי " תכנית המיליון" שהוזכרה לעיל . לדבריה , "תכנית המיליון" בישרה תפנית במדיניות העלייה של התנועה הציונית , מגישה שדגלה בעלייה סלקטיבית של "חלוצים , " לגישה שדגלה בעלייה המונית של יהודים באשר הם יהודים י . "התפיסה של 'עלייה סלקטיבית , ' אשר מטעמים מעשיים ואידיאולוגיים , אך בעיקר מכוח ההכרח לבחור מעטים מתוך דורשי עלייה רבים , העדיפה את הצעיר החלוץ על פני יהודי 'סתם , ' תפיסה זו חייבת היתה לפנות את מקומה להשקפה עקרונית מנוגדת בתכלית - עלייה המונית של כל יהודי הרוצה בכך , ללא הגבלת גיל , מקצוע , מצב בריאותי וכיו"ב" ( אסתר מאיר , . ( 1993 : 99 " לאחר שעות טיסה אחדות , " אומרת אסתר מאיר על יהודי עיראק , " הם הפכו למסה של פרטים אנונימיים , נטולי מעמד חברתי וכלכלי , שאינם דוברים עברית או שפות אירופאיות שהיו שגורות בקרב המימסד הקולט ... יתר על כן , עלייתם נתפסה בציבוריות הישראלית כ'עליית הצלה , ' עלייה של יהדות נרדפת , שישראל נענתה לזעקותיה , באה לעזרתה והושיעה אותה . לעומת זאת , תפיסתם של יהודי עיראק את האירועים היתה שונה כתכלית - הם שנשמעו לקריאתה של ישראל לעלות ארצה ושילמו על כך מחיר כלכלי וחברתי כבר . עלייתם היתה אמנם 'עליית הצלה' אך מצבם לא היה כזה שנה קודם , כאשר נרשמו לעלייה . בעוד הם נתבעים להכיר תודה , ציפו יהודי עיראק מהחברה הישראלית להכיר ולהעריך את הקרבן שהקריבו . הפער בין התפיסות המנוגדות גרם לכך שיהודי עיראק הרגישו שהונו אותם , וזעם עצור הצטבר כלפי המימסד הישראלי " ... ( שם , . ( 1993 : 254 ההגעה לישראל העמיקה את השבר במבנה הקהילתי ואת תהליך ההתערערות של מעמד ההנהגה של היהודים שבאו מארצות ערב . בישראל עמדו יהודים אלה מול מנגנוני המדינה , שמידת החדירה והשליטה שלהם בכל מישורי החיים היו גדולים לאין ערוך מאלה של מנגנוני המדינה בארצות המוצא . מנגנונים אלה ביקשו לעצב עבור

ברירות הוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר