העלאה המונית על בואם של יהודי עיראק בשנות ה-50

עמוד:17

עקב כך כין יהודים ציונים לבין ערבים פלסטינים . עימות זה העניק ממד חדש ורב-עוצמה להגדרה המתהווה של לאומיות ערבית . היהודים בארצות ערב מצאו עצמם מוגדרים עד מהרה בעל-כורחם על-ידי גורם שבהיווצרותו ובניהולו לא היה להם חלק . הם היו נתונים בתווך בין שתי תנועות לאומיות שחתרו לאקסלוסיביזם ודרשו הזדהות חדמשמעית . המתחים שנוצרו היה בהם כדי להוות איום על המשך הדפוס הישן של דו-קיום יהודי-ערבי בארצות ערב . "יהודי בארץ אירופית , " כותב יוסף מאיר " , יכול להיות נאמן לציונות , והארץ המארחת לא תראה בו בוגד או תחשוד בנאמנותו לה , מכיוון שהציונות ומטרותיה רחוקות ממנה ומתרחשות מחוץ למסגרת עולמה . לא כן בארץ ערבית הרואה בציונות תנועה זרה , שבאה לפעול בתוך העולם הערבי הגדול ולגזול חלק ממנו . להיות ציוני בארץ ערבית כלשהי פירושו בגידה בעולם הערבי ובשאיפותיו הלאומיות" ( יוסף מאיר , . ( 1989 : 456 ביטוי בהיר לכך ניתן למצוא בדברים שכתב בשנת 1922 מנחם צאלח דניאל , מנהיג יהודי וחבר בסנאט העיראקי , בתשובה לבקשת ההסתדרות הציונית בלונדון כי יסייע לפעילות הציונית בעיראק : "אין ספק אתם יודעים , התנועה הציונית נחשבת בכל הארצות הערביות כאיום על החיים הלאומיים הערביים ... הרגשתו של כל ערבי היא , שזו מהווה פגיעה בזכויותיו החוקיות וכי מחובתו לעשות כמיטב יכולתו לגנות אותה ולהילחם בה ... במצב העדין הזה , היהודי לא יכול להגן על עצמו אלא אם יציג הוכחה על נאמנות , שהיא למעלה מכל ספק , לארץ הזאת ( עיראק ! ש . ס ( . ולהימנע היטב מכל מעשה שיכול להתפרש בצורה בלתי נכונה . הארץ הזאת מנסה כעת לבנות עתיד משלה ומצפה מהיהודי שיטול חלק נכבד בזה ... כשלון כלשהו מצירו של היהודי עלול להזיק מאד לעתידו ... ( אם לא ינהגו היהודים כך ) אין לי ספק שהם יצליחו להפוך את עצמם לאלמנט זר לגמרי בארץ הזאת" ( מצוטט אצל יוסף מאיר , שם . ( 457 : בשנות 40-ה החל הסכסוך בארץ-ישראל / פלסטינה לובש אופי של מאבק כללי בין הלאומיות הערבית ובין הציונות . , 1948-ב כאשר הסכסוך הציוני-פלסטיני הפך למלחמה גלויה , נהיה מעמדם של היהודים לבעייתי יותר , בייחוד באותן ארצות שהיו מעורבות באופן ישיר בעימות הצבאי . אז לראשונה נוצרה "סיטואציה ציונית" עבור

ברירות הוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר