מחר

עמוד:355

מאז 1978 ניתן היה לראות גם ביחסינו עם לבנון דפוס דומה לזה שנוצר ברצועת עזה ובגדה המערבית . ה"גדר הטובה" הפכה תחנת כניסה של פועלים מדרום לבנון הבאים מדי בוקר לעבודה בצפון הארץ , ותחנת יציאה לסחורות ישראליות שהופנו אל השוק הלבנוני . עם תחילתה של מלחמת לבנון ביוני 1982 הוגדל מספר תחנות המעבר ונעשה מאמץ מוגבר יותר להחדיר לשוק הלבנוני סחורות ישראליות . במידה ותתגבש בעתיד חלוקת אזורי השפעה בתוך לבנון בין ישראל וסוריה , סביר שיתפתחו גם שם יחסי תלות דומים לאלה הקיימים בשטחים שנכבשו ב . 1967 מבחינה זו אין השלום עם מצרים מהווה דגם מחייב לגבי שכנינו הקרובים . מצרים התנגדה מלכתחילה ליצירת קשרים כלכליים הדוקים עם ישראל שיהיו מבוססים על פתיחת שווקיה בפני סחורות ישראליות ו / או מעבר של פועלים ממנה אל ישראל . ובניגוד לתושבי השטחים ולתושבי דרום לבנון , יש בכוחה של מצרים להגן על התנאים שהציבה . ואילו ישראל , מצידה , איננה מעוניינת בכניסת פועלים מצרים , אולי משום שמצרים רחוקה מדי מכדי לשמש , בדומה לגדה המערבית ולרצועת עזה , "חדר שינה של המשק הישראלי" ( מצוטט אצל תמארי , לעיל . ( הפועלים המצרים לא היו יכולים לשוב מדי ערב לבתיהם , והיה עליהם לגור בתוך תחומי ישראל ; ולכן אין הציבור היהודי בישראל מוכן ( בינתיים . (? במידה ולא יחול שינוי מהותי , אם כן , ניתן לצפות להמשך ולהעמקה של יחסי התלות הכלכליים חברתיים בין ישראל ובין שכניה הנתונים לשליטתה . בשני הצדדים נוצרו כבר אינטרסים חזקים המעוניינים לקיים את המצב הנוכחי : בישראל —מעסיקים בענפי הבניין , התעשייה , החקלאות והשירותים , שלרשותם עומד כיום כוח עבודה זול וכנוע , וכן יצרנים החולשים כיום על שוק שבוי שבו אין עליהם להתמודד עם מתחרים משמעותיים , לא מקומיים ולא זרים 1 ובשטחים — פליטים וכפריים אשר , בהעדר פיתוח מקומי עצמאי אין להם אלטרנטיבה תעסוקתית מושכת והמוכנים , על כן , לעבוד בישראל או עבור מעסיקים ישראליים בשטחים תמורת שכר המגיע לכדי חצי ואף שליש מזה המשולם למועסק ישראלי , וכן יזמים וסוחרים מקומיים הנהנים מתפקידי תיווך שהכנסה יפה בצידם . משמעות הדבר הוא המשך קיומה , לעתיד הנראה לעין , של חברה המבוססת לא רק על חלוקת עבודה עדתית , אלא גם על ניצול לאומי מעמדי של תושבי השטחים , וזאת בליווי סיווג גזעני של עבודות בהתאם לקבוצות העדתיות והלאומיות הנתפסות כראויות לעסוק בהן . כיום , קיומו של מבנה חברתי מעין זה איננו מפריע , ככל הנראה , למרבית היהודים בארץ . עובדה היא שרק מעטים מתקוממים נגדו . אלא שהמצב כיום שונה מזה שישרור לאחר שיושג הסדר מדיני . כיום , רובנו מתייחסים אל העסקתם של הפלסטינים בארץ , כמו גם אל הכיבוש עצמו , כאל תופעה "זמנית" —ממש כשם שבשנות ה ' 50 וה ' 60 התייחסו רבים אל אי השוויון בין אשכנזים ומזרחים כאל תופעת "זמנית . " וממש כשם שבשנות ה ' 50 וה ' 60 העדיפו הכל להסתכל רק על הצד החיובי של אי השוויון הבין עדתי "— מספקים להם תעסוקה ובונים להם שיכונים ועיירות פיתוח" —כך גם כיום מעדיפים הרוב לראות את מה שנוח לראות . רבים , לדוגמה , מפרשים את העסקתם של הפלסטינים בארץ כהוכחה ל"ליברליות" של הכיבוש הישראלי , ה"מוכן להסתכן ולאפשר להם לעבוד" כדי שלא יסבלו מחרפת האבטלה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא