|
|
עמוד:354
גרמניה , בהונגריה , ובצ'כיה , ודיכוייה של תנועת "סולידאריות" בפולין . כאלה הם גם היחסים בין אנגליה ובין אירלנד . הדיון המתנהל אצלנו על שלום עם העמים השכנים בכלל , ועם העם הפלסטיני בפרט , איננו כולל , כמעט , התייחסות לטיב היחסים הכלכליים חברתיים שישררו לאחר היכון השלום . ההנחה היא שלאחר ההסדר המדיני המיוחל יבוא "הקץ לצרות" —לחיי המתח , לשירות מילואים ממושך , לדיכוי של הפלסטינים ולהתנוונות המוסרית הכרוכה בכך . האמנם ? לא בהכרח . אם נבחן את היחסים שנתהוו בינינו ובין הפלסטינים בגדה וברצועת עזה מאז הכיבוש ב , 1967 נראה כי אין הם צופנים בחובם את ההשלמה המלאה והרוגעת המשתמעת מן המונח "שלום" במשמעותו כחיים במדינות נפרדות ומסוגרות זו בפני זו —גם אם וכאשר ימצא הסדר מדיני שיספק את השאיפות הלאומיות של שכנינו . שכן , מאז הכיבוש ב 1967 כפתה ישראל על תושבי השטחים השתלבות במערכת הכלכלית חברתית שלה , עד כדי כך שאין זה עוד משמעותי ברגע זה לדבר על ישראל ועל השטחים כעל שתי יחידות כלכליות חברתיות נפרדות . שליש מכלל המועסקים בשטחים , וכמחצית מכלל העובדים השכירים בהם , עובדים בישראל—בבניין , בתעשייה , בחקלאות ובשירותים . אמנם הם מהווים רק חלק קטן , יחסית , מכוח העבודה הישראלי הכולל , אך משקלם באותם הענפים בהם הם מועסקים הוא גדול . בנוסף על כך הפכו השטחים הכבושים לחלק אורגאני של השוק הישראלי , שכן כמעט כל כולו של הייבוא שלהם מקורו בישראל . וזהו שוק בלתי שוויוני — שכן בעוד ישראל הצליחה לכפות על השטחים את הסחורות שלה , מרבית הסחורות המיוצאות מן השטחים אינן מופנות לישראל . על כל אלה יש להוסיף כי השלטון הישראלי איננו מעודד , בלשון המעטה , פיתוח כלכלי מקומי , ובתנאים הקיימים פיתוח שכזה ביוזמה עצמית יהיה קשה ביותר . התוצאה היא שהשטחים הכבושים הפכו להיות חלק של המשק הישראלי —אם כמאגר של כוח עבודה זול ואם כשוק האנוס לספוג סחורות ישראליות . כיום , עתידם הכלכלי חברתי של תושבי השטחים הפר להיות תלוי בתכניות הפיתוח של המשק והחברה הישראליים ( ר' תמארי , . ( 1980 מה יהיה כאשר יבוא השלום ? ככל שניתן לחזות היום , אף אחת מצורות ההסדר המדיני הנדונות כעת לא תביא איתה , בהכרח , לשינוי מהותי של יחסי התלות בין הפלסטינים בשטחים ובין ישראל . תכנית האוטונומיה של הסכם "קמפ דייויד" ודאי לא תביא לכך , שכן היא בנויה באורח שקוף על המשך השליטה הישראלית . "הפתרון הירדני" גם הוא לא יגרום לכך , קרוב לוודאי , שכן לממלכה ההאשמית אין משאבי פיתוח עצמאיים , ובתנאים הנוכחיים ניתן גם לצפות כי לא תתנגד להמשך קיומם של המעברים הפתוחים לישראל ; מה עוד שישראל עצמה ודאי תעמוד על כך בעת הדיונים על הסדר שלום . גם מדינה פלסטינית עצמאית שתשכון בין ישראל וירדן תתקשה לגרום לשינוי מהותי — ודאי שלא בטווח הקצר — שכן קשה להניח כי מדינה כזאת תהווה מוקד משיכה עצמאי להשקעות פיתוח בקנה מידה גדול . סביר גם להניח שמדינה כזאת , אם וכאשר תקום , תהיה מנוטרלת ומפותת ונתונה למידה גדול של השפעה ישירה ועקיפה של ישראל . הווי אומר , גם מדינה פלסטינית עצמאית תתקשה , לפחות בתחילה , לסגור את הגבולות ולהשיב את המצב ששרר עד ליוני . 1967 למעשה , רק למדינה פלסטינית ירדנית שתצליח לשמור על מרחק הן מישראל והן מסוריה יש סיכוי לפתח , בטווח הארוך , אלטרנטיבה ממשית למצב הקיים .
|
|