|
|
עמוד:343
השתנה במשך שנות המרי , בעיקר כאשר המדינה שוב לא יכלה לספק לאזרחיה היהודים את המצרך הבסיסי של הבטחון הפנימי . עם זחילת לוחמת הגרילה הפלסטינית אל תוך האזורים המרכזיים של המדינה והחברה היהודית . לראשונה החלו להתבלט המחירים של המדינה הקהילתית : ראשית , חלק מן הכוחות המזויינים וכוח האדם הופנה לפעולות שיטור ופאציפיקציה של המרי הפלסטיני , תוך הזנחת הכנת הכוחות לעימות מלחמתי מקיף . שנית , דבר שבלט עוד יותר בתקשורת ולעיני האזרחים , מחיר העבודה הזולה של הפלסטינים חסרי הזכויות , היה בעירעור בטחון הפנים . מכלול החשבונאות המדינתית החל להשתנות . גיבוש תרבויות המשנה הפוליטיות כתוצאה מן המצב הקהילתי נוצרו באוכלוסיית הקהילה היהודית השלטת שתי תרבויות משנה , וסביבן גיבושים מוסדיים , אשר החלו להפעיל לחצים לשינוי הסטטוס קוו הסוציו פוליטי . שתי תרבויות המשנה הללו , ממניעים מנוגדים , מעוניינות לסיים את אופיה הקהילתי של המדינה . האחת מבקשת לספח את השטחים הכבושים , עם יעד סופי ( מוצהר או מובלע ) של יצירת התנאים לסילוק כל , או רוב , האוכלוסיה הפלסטינית מתוכם , ושל יצירת נוכחות יהודית בלעדית , או כמעט בלעדית בהם . תת תרבות זו מבטאת פן אחד של ההגיון המדינתי המוסדי , זה השולל הצטמצמות מרצון של מערכות השליטה של מדינה באשר היא מדינה על משאבים כמו קרקעות , אוצרות טבע ומקורות מים , שווקים למוצרי הקהילה הדומינאנטית וכוח עבודה זול . דינאמיקה דומה מוכרת לנו ממדינות מתנחלות אחרות ( למשל צרפת באלג'יריה ואנגליה באירלנד ) והיא עלולה לגרום למדינה לנהוג בסופו של דבר בניגוד להגיון ולאינטרס של עצמה . ( Lustick , 1987 , 1985 ) המשך השליטה של המדינה בשטח המיושב על ידי קהילה זרה חרף העלויות הגבוהות מוצדק בישראל , כמו במקרים אחרים , בתערובת של נימוקים אינסטרומנטאליים בטחוניים ( Kimmerling , 1993 ) ואוריינטאציות אידיאולוגיות דתיות ; Sprinzak , 1991 ) . ( Lustick , 1988 תרבות המשנה השנייה , זו המבקשת לנטוש את כל , או רוב , השטחים הכבושים , מייצגת פן אחר של ההגיון המדינתי של המדינה הישראלית , זה הזהותי —היותה מדינה יהודית אקסקלוסיביסטית . בשם שימור האקסקלוסיביות הזו מבקשת תרבות המשנה האמורה לסיים את השליטה בשטחים המהווה איום על ההרכב הדמוגרפי הישראלי שבו מובטח רוב לקבוצה היהודית ( ר' למשל , הרכבי , . ( 1986 כך עולה , ששתי תרבויות המשנה , זו המכונה בשיח הישראלי "ימנית , " המבקשת להנציח את הכיבוש , וזו המכונה " שמאלנית , " המבקשת לסיים אותו , שתיהן מבוססות על אותה גישה אתנו צנטרית , רק תוך התוויות דרכים שונות ליישומה הפוליטי . כל צד במחלוקת הזו מבקש לגייס את המדינה הישראלית לנהוג על פי ערכים המעוגנים בהגדרתה הזהותית . כל צד מפרש פירוש אחר את ההגדרה הזו , ובעיקר את המשמעות של היותה של המדינה הישראלית מדינת לאום יהודית . הבסיס הערכי המשותף הוא איפוא האקסקלוסיביות הקהילתית , וזאת מתוך רצון —שלו שותפים הימין והשמאל כאחד—שהמדינה הדו לאומית דה פאקטו לא תהא למדינה דו לאומית גם דה יורה . כל יתר הנימוקים לשיבה אל הסטטוס קוו המדינתי הקודם של מדינת לאום — כגון שמירת הדמוקרטיה , המוסר הציבורי וכיו"ב , אינם משפיעים על מערך השיקולים
|
|