|
|
עמוד:340
בתהליכים אלה היו קבוצות בעלות אוריינטאציות ליברליות . מסיבה זו עומעם בתקופה זו היסוד הדתי בציונות והתאפשרה בניית חברה חילונית . עם ההגירה ההמונית של שנות החמישים , שלרבים מאנשיה היתה אוריינטאציה מסורתית או דתית , נפתח פתח להגברת המשקל של האוריינטאציות הדתיות , הלאומיות והפרימורדיאליות בהגדרת הזהות הקולקטיבית הישראלית . הזרמים הפוליטיים שהציעו למהגרים שותפות במדינה ובחברה על בסיסים כאלה , סיפקו אפיק למחאה שלהם נגד הממסד שקלט אותם תוך מיקומם בפריפריה , הן מבחינת גישה אל מקורות העוצמה והן מבחינת הסמלים המרכזיים של הקולקטיב , או סיפקו מה שיונתן שפירא ( 1989 ) מכנה "פוליטיקה של סטטוס . " ממדינת לאום למדינה קהילתית תהליך המעבר ממדינת לאום למדינת קהילה ( שהיא דו לאומית דה פאקטו ) החל כבר ערב מלחמת , 1967 כאשר חל שינוי מעמיק במערכת הפוליטית . באותו זמן הוקמה ממשלת האחדות הלאומית הראשונה ובמסגרתה זכו ללגיטימציה שני גורמים אנטי מפא"יים . הגורם האחד שזכה בלגיטימציה חסרת תקדים בהיקפה הוא תנועת החרות — יריבתה ההיסטורית של מפא"י ושל מה שזו ייצגה מבחינה מוסדית וערכית כאחת . הגורם השני שזכה בלגיטימציה היה גורם שסר חינו בעיני שליטי מפא"י—קבוצת ה "צעירים" שנדחקה החוצה מן המפלגה והקימה את רפ"י ( רשימת פועלי ישראל . ( זאת היתה הפעם הראשונה שבה האינטרס המדינתי זכה לבכורה מופגנת על פני האינטרס המפלגתי של מפא"י . הניצחון הצבאי שנחלה ישראל במלחמת 1967 אושש עוד יותר את הדימוי של המדינה כמדינה חזקה ולעומת זאת את הדימוי הרופס של המנגנון המפלגתי ומאיישיו , שהיססו בקבלת החלטות . היו אלה זרועות המדינה שזכו בניצחון הסוחף , סיפקו תחושת בטחון , והאדירו את הגאווה הקולקטיבית , כל זאת אחרי תקופה ארוכה של "המתנה , " שבה המציאות הוצגה כך , שעצם יכולת קיומו של הקולקטיב היהודי בישראל הוטלה בספק . במקביל חל תהליך נוסף שחיזק את המדינה מול החברה . זוהי התעצמותה של התישלובת הבטחונית ( או מה שקרוי באנגלית . ( The Military-Industrial Complex בישראל כוללת תישלובת זו מרכיבים שמעבר למקובל במדינות אחרות : את הצבא עצמו , את קורפוס הקצונה הבכירה , את משרד הבטחון ובכיריו , את התעשייה הצבאית לגווניה , ובתמיד קבוצות חברתיות מסייעות כגון חלק מן האליטה העיסקית , הטכנולוגית , התרבותית והתקשורתית . ( Mintz , 1984 ; Mintz and Ward , 1989 ) אף כי אנשי הקטיגוריות הללו היו בדרך זו או אחרת מקורבים לתנועת העבודה ( כגון בני קיבוצים , חברי מפלגה , חניכי תנועות הנוער וכיו"ב , ( הרי מיקומם החברתי החדש עיצב אותם כבני קטיגוריות מדינתיות . הם היו עובדי מדינה , או עובדי גופים הסמוכים על שולחנה , תפקידם היה לקדם את האינטרס של המדינה וממנה הם קיבלו תגמולים שהתבטאו הן בהכנסה חומרית והן ביוקרה חברתית . אין פלא שנאמנותם היתה נתונה , בסופו של דבר , למדינה עצמה , ולא לתנועת הנוער וערכיה או למפלגה , להסתדרות ולעסקניהן . יצויין כי בשנות השמונים קמה גם לקבוצת אליטה מדינתית זו קבוצה מתדיה — הפעם קבוצה השואבת את מעמדה והונה יותר ויותר ממשאבים עיסקיים פרטיים , קטנים ( נהון , ( 1993 כגדולים ( אהרוני , . ( 1991 בצד זה התפתחה גם כלכלה "אפורה" ושחורה , אשר העמידה
|
|