|
|
עמוד:334
המוסדית , והמוקד לעוצמה הפוליטית העתידית של מפלגות הפועלים ובעיקר של אחדות העבודה ומפא "י ההיסטורית ( שפירא , . ( 1975 לא כל היהודים בשטח המדינה הקולוניאלית נכללו בגבולות "המדינה שבדרך . " כך , למשל , האורתודוכסיה הדתית ( כולל שלוחות של אגודת ישראל , המפלגה הפוליטית הגדולה בעולם היהודי בתקופה זו ) ראתה את המדינה הקולוניאלית כסמכות הפוליטית המוכרת ( פרידמן , . ( 6-25 : 1991 במובן מסויים גם חלקים מן ה"יישוב הישן" הספרדי לא השתייכו למדינה בדרך . מאבק מתמיד התנהל על מקומו של הימין הרוויזיוניסטי ביישוב המאורגן . הקומוניסטים , אשר משלב מסויים הפכו למפלגה הדו לאומית ( יהודית וערבית ) היחידה בתוך המדינה הקולוניאלית , הוצאו על ידי כל הפארטנרים אל מחוץ לגבולות הקולקטיב . המועצות המוניציפאליות ( בעיקר אילו כגון תל אביב ורמת גן שהשליטה בהן היתה בידי ה"אזרחים , " כלומר המעמד הבינוני הלא סוציאליסטי ) היו אף הן מוקדים בעלי מידה מסויימת של אוטונומיה , והן פעלו על קו התפר שבין המדינה הקולוניאלית לבין היישוב המאודגן . אולם קיומן של קבוצות חיצוניות כגון אלה רק הדגיש ביתר שאת את גבולות הזהות המתגבשים של המדינה בדרך . גם ביישוב המאורגן פנימה לא נעדרו מאבקים , שסעים , ומתחים פנימיים , אך נוכח האינטרסים המשותפים שנבעו מן האיום הפוליטי והפיסי קיומי הערבי והרמה הנמוכה של שיתוף הפעולה עם הבריטים , נוצרו בתוכו גם מנגנונים לוויסות הקונפליקטים ( הורוביץ וליסק , . ( 1977 המדינה הישראלית הריבונית כוננה תוך כדי מלחמה בתוך חלק מן הטריטוריה הכוללת של המדינה הקולוניאלית ( ששטחה כבר צומצם מאוד ב , 1922 עם הקמת אמירות עבר הירדן . ( המשימה הראשונה של המדינה , מייד אחרי המלחמה וההשתלטות על מוקדי כוח אלים פוטנציאליים בתוכה , היתה הבדלת המדינה מן החברה וסימון גבולותיה . המדינה שאפה להשיג אוטונומיה רבה ככל הניתן ממוקדי העוצמה האחרים ( הסוכנות היהודית , המפלגות , ההסתדרות , וכיו"ב ) אשר ביישוב לא היו מובחנים ומובדלים לחלוטין מן המדינה בדרך . אולם על המדינה היה לבצע את מהלך ההפרדה הזה בהדרגה , תוך שמירת היציבות והסמכות שלה , ותוך כדי שימור הברית עם קבוצות שיכלו לסייע לה בחדירתה לפריפריה ההולכת ומתרחבת של מהגרים השונים ברקעם מכל שהיה מוכר וידוע בתקופת היישוב . במבט ראשון נראה היה כי המדינה נחלה הצלחה . הרושם שהיה מקובל בשנות החמישים , רושם שנתמך במידה רבה על ידי ניתוחים סוציולוגיים מאוחרים יותר ( אייזנשטאדט , , ( 1967 היה שאכן ישנו מרכז "ממלכתי" הגמוני המנווט את החברה ושולט בה . השלטון היה ממוקד במפא"י , שהיתה מפלגת ציר , אשר בגיבוי ההסתדרות ומשק העובדים , ובהשתתפות הסוכנות היהודית , פיתחה עוצמה שגראתה כבלתי ניתנת לעירעור . ( Medding , 1972 ) בצמרת תישלובת כוח וו עמדה אליטה בעלת איפיונים סוציולוגיים ברורים וחדים . האליטה הייתה מאויישת ביוצאי מזרח אירופה ( בעיקר פולין ורוסיה , ( מהגרי גל ההגירה הציוני השני ( 1904-1914 ) והשלישי . ( 1919-1923 ) הם , או בניהם ילידי הארץ — "דור הפלמ"ח" — בתוספת מעט נספחים אחרים , היוו את האוליגרכיה הישראלית . בתקופת שליטתה נתפשה אליטה זו כבלתי ניתנת להחלפה בזמן כלשהו הנראה לעין . שליטתה נראתה מוחלטת הן בקביעת כללי המשחק של הקולקטיב , הן בהקצאת המשאבים החומריים , והן בקביעת היעדים הפוליטיים . הלגיטימציה לשליטתה היתה מעוגנת במה שנראה היה כשורה של הצלחות—בניית חברה שלימה יש מאין תוך תקופה של כמה עשורים בלבד " , הפיכת הפירמידה" המקצועית והריבודית של "היהדות הגלותית" והעמדת
|
|