|
|
עמוד:332
ואיפשרה חיים אזרחיים תקינים לכלל תושביה . היא העניקה זיכיונות שונים , כולל זיכיון להקמת חברת חשמל ; תמכה בריפורמה אגרארית מוגבלת , ובתנועת קאופרציה של שיווק מוצרים חקלאיים ;( Miller , 1985 ) העניקה הגנה חלקית לתעשיות מתחילות , העניקה הלוואות לפיתוח הכלכלה , ( Gross , 1981 ; Metzer , 1982 ) ונהייתה למדינה בעלת כלכלה מודרנית ומתועשת יחסית ( הורוביץ , . ( 1948 פלסטינה המנדטורית העניקה אזרחות שצויינה בדרכונים ובתעודות זהות , ובמשך פחות משלושים השנים הקצרות של קיומה אף השפיעה על עיצוב הזהות הפוליטית של חלק מאזרחיה , בעיקר אלה הערבים . ( Kimmerling and Migdal , 1993 ) היתה זו , כמובן , מדינה מינימאליסטית , שהתערבה במעט מאוד תחומים בתוך החברה והעדיפה להותיר אוטונומיה נרחבת לשתי היחידות האתניות העיקריות שבתחומה — הערבית והיהודית . אך דווקא בשל המינימאליזם הזה היתה זו מדינה חזקה למדי שהצליחה לבצע רבים מן היעדים שקבעה לעצמה , בעיקר עד ל , 1936 עת פרץ המרד הערבי הגדול . טרם כינונה של המדינה הפלסטינית הקולוניאלית היו לבריטים ולתנועה הציונית שתי הנחות סמויות משותפות , שעל בסיסן הסכימה בריטניה ליטול על עצמה לסייע בהקמת ה"בית הלאומי" ליהודים . ההנחה הראשונה היתה , שכאשר התנאים הפוליטיים יאפשרו זאת תחל הגירה יהודית בקנה מידה משמעותי , בסדרי גודל של מאות אלפים , אם לא מיליונים , שתשנה את ההרכב הדמוגרפי והסוציופוליטי של הטריטוריה , ותהפוך אותה לארץ שבה יש רוב יהודי ציוני . ההנחה השנייה היתה , שהאוכלוסיה המקומית הערבית של פלסטינה לא תגלה התנגדות מאורגנת עיקשת ומשמעותית להגירה היהודית , או שלא תהיה לה די יכולת פוליטית אירגונית להפוך התנגדות זו למעשה העלול לגרום לחוסר יציבות פוליטית ולגבות מבריטניה מחיר גבוה מדי . במשך הזמן התגלו שתי ההנחות הללו כבלתי מבוססות . יכולת הגיוס של התנועה הציונית נתגלתה כדלה ביותר , ועד מהרה התברר כי בטווח הקצר לפחות לא יחול בארץ מהפך דמוגרפי משמעותי לטובת אוכלוסיית המהגרים היהודית . במקביל , מייד עם היוודע תוכן הצהרת בלפור בארץ ב , 1921 יזמה האוכלוסיה הערבית במקום תנועת מחאה פוליטית נמרצת והחלה בהתארגנות שמטרתה היתה למנוע מן המעצמה הבריטית מלבצע את מדיניותה הפרו ציונית . ( Porath , ! 974 ) ערביי פלסטינה חששו , כמובן , כי מדיניות זו אכן תוביל בסופו של דבר להקמת "בית לאומי" יהודי ותהפכם — במקרה הטוב —למיעוט בתוך מדינה יהודית עתידית . התנגדות זו הגיעה לשיאה עם המרד הערבי הגדול בשנים 1936-1939 . ( Porath , 1977 ; Kimmerling and Migdal , 1993 ) התביעה הערבית הבסיסית היתה העברת סמכויות הממשל ואחר כך הריבונות עצמה לתושבי הארץ . יעדי הביניים שנתבעו היו הקמת מועצה מחוקקת , שתיבחר באופן דמוקרטי על ידי כל תושבי המדינה ( כלומר בידי הרוב הערבי הגדול , ( עצירת ההגירה היהודית , ומניעה של העברת קרקעות הארץ מבעלות ערבית ליהודית באמצעות חקיקה מדינתית . כל זאת , משום שלנוכח כוחות השוק לא יכלה הקהילה הערבית למנוע באמצעות מנגנוני הפיקוח הפנימיים שלה , העברת אדמות מבעלות לאומית אחת לשנייה . ( Kimmerling , 1983 a ) משנתברר לבריטים כי הנחות היסוד הראשוניות שלהם היו מוטעות , הם התאימו את מדיניותם למציאות . ( Friedman , 1973 ) מעתה היתה מטרתם העיקרית הבטחת היציבות הפוליטית בארץ , כדי לאפשר את המשך שליטתם בעלות נמוכה ככל האפשר , ובהמשך הם פשוט ביקשו לצאת מן המקום בהקדם האפשרי ובנזק קטן ככל האפשר . בעקבות המרד הערבי והמחיר הכלכלי והפוליטי שדרש דיכויו , השגת היציבות היתה למטרה
|
|