|
|
עמוד:329
למדינה יש גם רציונאל פנימי משלה . והוא מקבץ של קודים , ערכים ופרקטיקות של פעילות . כטיפוס טהור ובריאני , המדינה מאורגנת סביב רציונאליות אינסטרומנטאלית , כלומר רציונאליות המדגישה אמצעים להשגת מטרות נתונות . הרציונאל הזה והפרקטיקות הנובעות ממנו , אינם משתנים גם עם חילופי שלטון באמצעים דמוקרטיים או אחרים . כך למשל , חילופי שלטון בארצות הברית בין רפובליקנים ודמוקרטים , אינם משנים , אלא בשוליים , את הפרקטיקות של המדינה האמריקנית . כך גם באנגליה חילופי שלטון בין שמרנים ולייבור יכולים לגרום לחילופי מדיניות בשוליים בלבד . לעתים קרובות כך הוא אפילו בחילופי משטר . הפיכת רוסיה הצארית לברית המועצות " ) מהפכת אוקטובר , ( " או שיבתה של האחרונה להיות רוסיה —עם כל המשמעות הרחבה של מהלכים אלה , שינתה אך במעט את הפרקטיקות ( להבדיל מהרטוריקה והשיח ) של המדינה הרוסית . באותה מידה , חילופי שלטון בין , נאמר , מפלגת העבודה והליכוד בישראל , לא משנים את אופיה ה"ציוני" של המדינה הישראלית , וכל יתר הפרקטיקות הנובעות מ"אופי" זה , אשר עוד יובהרו להלן . אין זאת אומרת ש"רציונאל" המדינה אינו יכול להשתנות , וכך גם מקצת או הרבה מן הפרקטיקות שלה . אך שינוי כזה אינו נובע בהכרח משינויים ב"מדיניות הממשלה" או הממשל , אלא הוא בדרך כלל תוצר של גורמים בלתי תלויים , הכרוכים ביחסי הכוחות בסביבה הבינלאומית המיידית או הכוללת , ובמאזני עוצמה כלכליים , צבאיים כוחניים ופוליטיים , המשנים את העלויות של פרקטיקות שונות של המדינה . למדינה יש איפוא שני פנים —פן פנימי ( אשר סוציולוגים ואנשי מדע המדינה רבים עוסקים בו , ( ופן חיצוני ( המטופל —בדרך כלל ללא קשר לפנימי — על ידי חלק אחר מאנשי מדע המדינה המתמקד ביחסים בינלאומיים . ( הגישה המוצגת במאמר זה קרובה לגישות המערכת העולמית והתלות במובן זה שהיא מתייחסת למדינה כאל יחידת ניתוח המקשרת בין ה"פנים" לבין ה"חוץ" שלה ( ר' . ( Wallerstein , 1987 המימד השני של מושג המדינה הוא המימד התרבותי זהותי . כאן המדינה מגדירה עצמה , או מוגדרת על ידי תושביה ( או חלק מהם : ( איזו מדינה היא זו , מהם גבולותיה החברתיים , מהי התרבות הגלובאלית אליה היא מתייחסת , מהם כללי המשחק המקובלים בתוכה , ולטובת אילו קבוצות הם פועלים , וכיו"ב . המימד הזה מקבל ביטוי סמלי בשמה של המדינה , בסימלה , בדגלה , בהימנונה , בחגיה , בימי הזיכרון הנהוגים בה ועוד ( ר' . ( Handelman and Shamgar-Handelman , 1990 ; Kimmerling , 1985 a ההגדרות הזהותיות הללו הן שאמורות להבדיל מדינה מרעותה ולהוות את "טביעת האצבע" הייחודית לכל מדינה , לפחות בעיני עצמה ובעיני אזרחיה או נתיניה . זהו גם המימד הקובע את מתכונת יחסי הגומלין שבין המדינה לבין החברה שבה היא מצויה . מתכונת זו מהווה בעת ובעונה אחת כלי להכללת pVn ( Inclusion ) מחברי החברה במדינה , או להצבתם באיזור מוקדי העוצמה ; או , לחליפין להרחקה או להוצאה ( Exclusion ) של חלק אחר מחברי החברה מתוכה , או למיקומם בתחומים פריפריאליים בה . החברה , למרות הקושי הגדול יותר באיבחונה ואיתורה —מחמת העדר מוסדות ואירגונים מרכזיים המזוהים עימה בדומה למדינה — איננה ישות מטאפיסית , וגם לא ( רק ) המשגה תיאורטית של סוציולוגים . החברה היא האוכלוסיה בעלת הזהות הקולקטיבית המשותפת הרחבה ביותר המצויה בתוך טריטוריה מוגדרת . לזהות קולקטיבית זו יש גבולות ( Boundaries ) הנסמכים בדרך כלל על מאפיינים תרבותיים כגון דת , שפה , תחושת השתייכות , ותחושת גורל ועבר משותפים . החברה גם נסמכת , במידה זו או
|
|