|
|
עמוד:313
הקפיצה הגדולה בסיוע החוץ בעקבות מלחמת 1967 התרחשה באיחור מה , ב . 1971 ארה"ב אומנם תמכה בהחלטה 242 של האו"ם , אולם הסיוע הצבאי הגדול החל מ 1971 לא זו בלבד שלא הותנה בנסיגה אלא סייע מאוד בבניית אי הנסיגה . גם כשהיתה עקירה חלקית בעיקבות השלום עם מצרים שילמה ארה"ב עבורה בעיין יפה . בשנתיים 1971-2 עלה הסיוע הצבאי שישראל קיבלה מממשלת ארה"ב על מיליארד דולר . מראשית המדינה ועד ראשית שנות השבעים הסתכם הסיוע האמריקני כולו ( כולל עודפי מזון וסיוע טכני ) ב 1 . 5 מיליארד דולר , שהיה כרבע מכלל הסיוע שישראל קיבלה משלושת מקורותיה . בחמש עשרה השנים הבאות הגיע הסיוע האמריקני לבדו ל 24 מיליארד דולר ( מענק והלוואה , צבאי וכלכלי . ( המגבית והבונד לא בוטלו וגם סיוע גרמני בתחומים מסויימים , נוסף לפיצויים האישיים , המשיך להגיע , אך חשיבותם מוזערה וחלקם בסיוע השנתי ירד לכדי רבע ביחד ( ועלתה חשיבות איפא"ק כשדולה רבת השפעה על החלטות הקונגרס והסנט . ( בהערכת "הקפיצה" בסיוע יש כמובן לקחת בחשבון שבשנות השבעים עלו המחירים פי שלוש , שהסיוע הצבאי נקבע על ידי לוח המחירים המתייקר של היצרנים והספקים הצבאיים האמריקנים , ושכל דור טכנולוגי לא האריך למעלה משנתיים וכל דור חדש נולד יקר יותר מקודמו וכיו"ב . אך עם כל זאת עדיין נתוני הסיוע האמריקני מדהימים . אחרי מלחמת 1973 חלה עלייה נוספת בסיוע האמריקני והוא הגיע ל 2 . 5 מיליארד דולר . ישראל נטלה 309 £ מהסיוע האמריקני הכלל עולמי , שהלך והצטמק . לא פחות חשוב להבין את השינוי בהרכב הסיוע : קרוב לשני שלישים מענק . האף שתנאי החוב הממשלתי הקודמים היו נוחים הרי החלוקה החדשה היתה טובה יותר . במהלך השנים חלו השתכללויות נוספות בסיוע ( והיות שאין לתהליך הסיוע תקדימים , יש להניח שלכל שכלול כזה ניתן למצוא טביעת אצבעות של כוח פוליטי בין וושינגטון לניו יורק . ( ב 1976 75 למשל הסתעף הסיוע וחלק ניכר ממנו ניתן כמענק כלכלי ( תחת חוק הקובע שהוא ניתן לצורך "תמיכה בטחונית , " כלומר שאין צורך בטעמים של פיתוח או פעולה כלכלית . ( Laufer , 1983 : 11 ) ב 1979 עלה הסיוע לשיא , אולי של כל הזמנים , והגיע ל 4 . 8 מיליארד דולר , כולל בונוסי שלום . השיא הזה אולי לא נשבר בשנות השמונים , אך תנאיו שופרו : 5 מיליארד דולר והכל במענק . מראשית שנות השמונים החליט הסנט שהסיוע כולו יהיה מענק ( Laufer , 1983 : 9 ) ושוב הוגמש ושוכלל הסיוע בהחלטה נוספת הקובעת שהמענק הכלכלי לא יפול מגובה החוב השנתי שעל ישראל לפרוע לאוצר האמריקני . סידור אלגנטי זה אינו מאפשר לישראל , גם אם תתאווה , להכלל ברשימת הקלון של המדינות שאינן עומדות בהחזר חובותיהן ( מתן הסיוע במזומנים ו"בבת אחת" מאפשר למסוייעת להינות מריבית הפקדה שגם היא כמו המענק מוטלים על הקופה האמריקנית . ( באיזור בו נמצאים ברוני הנפט וקנייני הנשק הגדולים בעולם ( והחברות האמריקניות הקונות מהם ומוכרות להם עומדות בראש רשימת החברות הגדולות בארה"ב ובעולם , ( שיעורי החימוש של ישראל אינם יכולים להיות יוצאי דופן , ( Hiro , 1982 : 329-350 ) אבל אין ספק שתנאי המימון היו ונשארו יוצאי דופן . לכן , המוקד להבנת המיליטריזם הגבוה נעוץ בסיוע החוץ , ולא בחימוש או במלחמות ובכיבוש . כיוון שבחלק זה של העבודה התכוונו בעיקר להשתמש בקונסטרקט של הלאומיות המיליטריסטית , אולי להצביע על הרקע ההיסטורי האמפירי העשיר ששימש לה השראה , צריכים אנו לסיים במשמעות החברתית של "חלוקת הנטל" בעשור של השבעים . הכוונה
|
|