הכלכלה המדינית של הלאומיות המיליטריסטית בישראל

עמוד:301

ננקטו על ידי הממשלה גם מתוך חשש לירידה ברמת יבוא ההון , לסתימת מקורות , לירידה בחלקו של המענק וכיו"ב , חששות שלא התאמתו . הצמיחה הכלכלית והעלייה ברמת החיים הורגשו במיוחד בגידול ההכנסות והרווחים בענפי השירות הרבים , דיור , תחבורה , מסחר , בנקים ( מעודדים גם מהפיצויים האישיים מגרמניה ) והשיעור היוצא הדופן בגובהו של המועסקים בהם ובשירותים הציבוריים — כ 62 % מכלל המועסקים במשק . שיעור המועסקים בשירותים היה בקו עלייה ( בשירות הציבורי עבדו ב 1958 21 % מכלל המועסקים וב . ( 23 % 1963 בשנים השקטות יחסית , 1964-1960 למשל , עלו הוצאות הבטחון עלייה תלולה 60 % ) ב 4 שנים ) אך גם רמת החיים והתעסוקה נעו בכיוון דומה . ( הורוביץ , ; 175 , 69 , 59 : 1967 הלוי , קלינוב מלול . ( 132 : 1968 כוחו של הצירוף המשולש בין הרכז גבוה של כוח כלכלי ופוליטי , כולל השקעה , תעסוקה ובעלות , בידי הביורוקרטיה השלטת ; מדיניות צבאית מאז המלחמה הראשונה ב 1948 והשקעה עולה בה ; סיוע חוץ שנתי קבוע למדי ועולה , חלק גדול ממנו כמענק — התבטא ביחס הפנימי בין המרכיבים האלה : במקרה ההיסטורי שלפנינו כל אחד מהמרכיבים נטה לחזק את משנהו . המדיניות המיליטריסטית , למשל , אף שבלעה מדי שנה משאבים רבים ומתרבים נקשרה בהתפתחות הכלכלית לא כגורם גורע , אלא במובנים חשובים מאוד כגורם מאיץ במישרין או בעקיפין . אפשרות זו היתה קשורה בראש ובראשונה בכך שהיבוא לא היה מותנה ביצוא , לא באמצעי המימון הפנימיים ואפילו לא ניצפה מהגדלים של השנה הקודמת . הגידול ביבוא הבטחוני בין שתי המלחמות הראשונות 48 ) ו , ( 56 ובעיקר בשנות השישים ( לפני ( 1967 היה ניכר . ב 1960 הוא עמד על 50 מיליון דולר , שנה אחר כך הוא קפץ ל 110 מיליון דולר , וברמה זו הוא נשאר מספר שנים . ב 1960 / 6 1 עלה גם היבוא הכללי מ 680 מיליון דולר ל 840 מיליון דולר . היבוא המשיך לגדול וב 1965 הוא הגיע למיליארד ורבע ( הוכפל ב 5 השנים הנסקרות . ( זרם היבוא כלל הכל : סחורות תצרוכת , מכונות , חומרי גלם , דלק , שירותים שונים ונשק . האפשרות לייבא בממדים גדולים , הגדלים מדי שנה בשנה , נקשרה הדוקות , לעתים בדרך של משק משלים לכלכלה המקומית , לתבניות הצריכה , הייצור והייצוא . התעשייה המקומית היתה איטית בייצור תחליפי יבוא וגם התמריצים הממשלתיים לא השליטו עליה אוריינטאציה יצואית . נוסף לכך , בלטה השפעתו של היבוא ברמה המודרנית , העולה והמתעדכנת מהר , של הצריכה הציבורית הלא בטחונית ובעיקר של הצריכה הפרטית . חלק הבטחון בתקציב הממשלתי עלה מ 16 % ב 1960 ל 22 % ב . 1961 אולם , גם כאן בלט הגידול השנתי הכולל בתקציב השנתי —למעלה מ 20 % ( במחירים שוטפים ) — יותר מאשר התזוזה הפנימית בהקצאותיו . חלקו העולה של הבטחון ביחס לתל"ג נשמר ברמה של 10 % בממוצע , בעיקר הודות לכך שבשנים אלה גדל התוצר באותו שיעור ואף מהר יותר , 12 % - 10 % בשנה . הצמיחה המישקית המהירה נשענה על היבוא הגדול , אשר ב 1960 היה כפול מהיצוא . אף ב 1965 הפער ביניהם נשאר דומה ( ב 1960 הייבוא היה 680 מיליון דולר והייצוא 336 מיליון דולר ; ב 1965 היבוא 1 , 230 מיליון דולר והיצוא 710 מיליון דולר . ( מבחינת סדר הגודל של הפערים המצב דומה לזה של שנות החמישים . כלומר הכלכלה המשיכה לגדול על מה שמכונה כיום אי איזון סטרוקטוראלי ; צריך להוסיף מייד כי אי איזון זה מצביע על מרכז פוליטי כלכלי תומך . עד מלחמת 1967 הגיע עודף היבוא ל 300 מיליון דולר לשנה , אבל הגרעונות השנתיים , שכונו בפי כל , כמו בעשור הקודם , "חסרי תקדים , " לא הצטברו לחובות משעבדי צמיחה

ברירות הוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר