|
|
עמוד:296
והאמצעים הפוליטיים כלכליים שהוקצו לשותפים . הבטיחו תנאים נוחים יותר לקיום ולהסתגלות לשינוי . יש לציין גם זאת , שהשמאל הציוני נשאר נאמן , באידיאולוגיה ובמעשה הפוליטי , הקבוצתי והאישי , לציוויי האחריות וההזדהות המקסימאליסטית עם דרישות הגשמתו של המפעל הלאומי , גם בהיותו באופוזיציה לשלטון . ההתייחסות האבנגארדית חלוצית , בעלת כוח החיוב העצמי הוולונטארי נפגעה , אך לא חוסלה , על ידי הביורוקרטיה השלטת . בשנות החמישים היא ניזונה מהמשך האיומים הבטחוניים והסכנות היומיומיות , והתבטאה , בין השאר , בייצוג גבוה בצבא ובהתיישבות גבולרת . כן היא ניזונה מההצלחות הבלתי משוערות של המדינה , בעלייה , פיתוח , התיישבות וכיו"ב . ( ידוע שגם אחרי ארבעה עשורים ומעלה ניתן למצוא סימנים לא מעטים למקסימאליזם קיבוצי ולא רק בהתייצבות לצבא . ( בנסיבות החדשות , ואחרי המשברים כאוריינטאציה הסובייטית והפילוג במפ"ם , עלתה חשיבות הגורמים שסייעו לעזיבת האופוזיציה ולהצטרפות ל"ממשלת פועלים . " אומנם באמצע שנות החמישים ברור היה לשמאל שהכיוון הסוציאליסטי נזנח על ידי השלטון , אבל מנהיגיו , כמו רבים ממנהיגי מפא"י , הצביעו על כך שלאחר הכל המשק הישראלי גם לא הפך קפיטאליסטי . הסקטור ההסתדרותי לא הצטמצם , ולצידו צמח בשבע שנות המדינה סקטור ציבורי ממשלתי גדול . ב 1955 מצאו כ 60 % מכלל המועסקים מחייתם בשני הסקטורים האלה ( ברסלבסקי , . ( 217 : 4 , 1962 הקיבוץ ירד במשקלו האוכלוסייתי משיא של 7 . 5 < 70 ב 1947 ל 5 % ב , 1955 אולם הצמיחה הכלכלית המהירה כלל לא פסחה עליו ( דרין דרבקין , . ( 81 : 1962 במונחים של שטח אדמה מעובד , אינטנסיפיקציה ומכאניזציה עברו הקיבוצים מעין "מהפיכה חקלאית" שנייה ( הקודמת היתה במלחמת העולם השנייה . ( חלקה של הממשלה בהשקעה בתשתית , בהקצאות אדמה , במיכון ובמעבר לחקלאות שלחין ובעלי חיים , היה כבד מאוד ( שתיל , : 1955 . ( 286-285 לקיבוצים היה מקום מרכזי בהישגים החקלאיים הבלתי רגילים של ישראל , ותרומתם נכבדה להתקרבות המהירה מאוד של המדינה לאספקה עצמית מירבית של תוצרת חקלאית ושמירתה כענף יצוא נכבד . כלומר , ההצלחה של הקיבוץ התבטאה על נקלה במונחים לאומיים . החשבון הסוציאליסטי — הלאומי מעמדי , הדו לאומי יהודי ערבי והבין לאומי , ישראל המערב וארצות העולם השלישי והגוש המזרחי —התעמעם מאוד , לא תוגמל ( ההיפך ) וכך אולי אף איבד את משמעותו . להצטרפות השמאל לקואליציה הממשלתית ( ראשית המערך ) היתה השפעה ארוכת טווח ויסודית ביותר על המירקם התנועתי ההיסטורי . מפלגות גדולות יחסית ( במונחי הארץ , ( על תנועות הנוער הקיבוציות , פעילי האיגודים המקצועיים העירוניים , חברי תנועותיהם בחו"ל , תומכיהם בתנועת הפועלים הבין לאומית , לא ייצגו יותר אלטרנטיבה סוציאליסטית למדיניות הממלכתית . מעניין לציין שההצטרפות חלה בעת שהמגמה הלאומנית מיליטריסטית בממלכתיות המפא"ית דווקא החריפה . אם היה בתוך הממשלה ובמנהיגות המפא"ית כיוון דיפלומטי שהיתה לו כוונה לאותת למשא ומתן עם הערבים , להתמתן ביחס לאו"ם , להימנע ממדיניות גמול מאסיבית ומסלימה , כיוון זה לא חוזק . שרת , שבתור ראש הממשלה גילה יחס לגישה הזו , הוחלף אחרי בחירות 1955 על ידי בן גוריון והודח מכהונה ממשלתית . ההסתגלות הפוליטית הוכחה כעניין חד צדדי מובהק , המדיניות היתה מונופולין של מפא"י , ובתוכה בעיקר נחלתו של אדם אחד—בן גוריון —וסיעת מקורביו
|
|