|
|
עמוד:291
מבחינת האווירה הציבורית וחיי היום יום היה העשור הראשון , שהתחיל במלחמה , מאופיין בעיקר בעלייה , חוסר עבודה וצנע . משמעות האפרופריאציה הקרקעית היתה , לפיכך , מובלעת לגמרי . מה עוד שהפליטים הערבים היו מחק לגבולות המדינה והיא היתה למעשה חייבת לעשות משהו ברכוש הנטוש שלהם . רבים מן העולים העניים , חסרי . אמצעי המחיה , הלא חקלאיים במוצאם , שיושבו בכפרים , עיירות , או בשכונות עירוניות ערביות "נטושות , " התחילו או המשיכו בהם את קשיי חייהם . מאות אלפים מאנשי העלייה ההמונית של 1951-1949 נשארו יושבי מעברות תקופה ארוכה , ב 1957 עדיין חיו בהן 15 % -20 % מכלל האוכלוסיה . הארץ נשארה ארץ פליטים לשנים רבות . עם זאת , ספק אם היתה מדיניות אשר עמדה בסתירה גדולה יותר לאורח הקיום , להשקעה החברתית ולשאיפות של קבוצות ותנועות מרכזיות בציונות ובמדינה מאשר המדיניות והמעשה של הנישול הלאומי . בעבר הקרוב הטרום מלחמתי וטרום מדינתי , הושקעו אמצעים ומאמצים רבים בקנייה , סיקול , ייבוש , ואף רחיצת קרקע , כאשר האופציות המתוכננות היו בכיוון של חקלאות אזורים צחיחים ואינטנסיפיקציה של השימוש הקרקעי ( גרנובסקי , . ( 11-34 : 1948 התוכניות לחקלאות ולהתיישבות במדינה היהודית העתידה נערכו על בסיס הנסיון ההיסטורי של כל הזרמים הקומונאליים והקואופרטיביים בתנועת העבודה . אך המדיניות הממלכתית הפכה את העבר הקרוב מאוד — הקולוניזאטורי אך הלא קולוניאלי —למיתוס . יתר על כן , נישול אדמות הערבים סיפק לחברה היהודית את הבסיס העיקרי ל"מדינת הסעד , " אדמה מולאמת , ממלכתית , ללא מאבק מעמדי , בלי להכביד , לא כל שכן לפגוע , בבעלי מקרקעין יהודים מסוג כלשהו . הקרקע הפרטית היהודית —סך הכל כ 7 אחוזים מהשטח הכולל של מדינת ישראל —חסתה בצל קדושת הקניין הפרטי ( היהודי , כמובן ) והפיתוח הקפיץ את מחירה מונים רבים . הבעלות הלאומית על הקרקע היוותה יסוד מוצק לממלכתיות וכמובן למיליטריזם . עם זאת , היווה המסחר בקרקעות ענף מרכזי ורבים מעשירי המדינה צברו בו את הונם הגדול וגם זה הוא מפתח חשוב להבנת הסיסטמה הממלכתית . גם עסקי הון של קבוצות אחרות בסקטור הפרטי , השלישי מבין עמודי הממלכתיות המפא"ית ( לצד הציבורי , ממשלתי והסתדרותי , ( לא נפגעו כלל מהתרחבות המשק הציבורי הסתדרותי , ומפלגת המרכז ימין ( ציונים כלליים ) היתה אף שותפה קואליציונית בשתים מתוך שלוש הממשלות הראשונות . קבוצות רבות ומתרבות של בעלי עסקים חדשים מצאו מקומם בעסקי יבוא בהיקפים גדולים ובעסקי מטבע , נהנו מסיוע ממשלתי בהשקעות , מסיבסוד של תוצרת מקומית , מהגנה על הייצור והשירותים המקומיים , מהאפשרויות המגוונות ביותר שהביקוש הממלכתי בפרט והעסקים עם הממשלה בכלל פתחו בפני כל הקבוצות כמעט . קבלנים , סוחרים , יצרנים וצרופיהם ( בנק ישראל , ; 156 : 1960 געתון , ; 44 : 1971 מורג , . ( 164 : 1967 רוב הקבוצות במעמד הבינוני הישן ( להוציא פרדסנים וקבלני בניין ) הרוויחו טוב בכלכלת המלחמה המנדטורית תחת משטר הצנע ולחצי הביקוש המקומי והצבאי . אפשרויות דומות נפתחו בפני הקבוצות העסקיות הישנות והחדשות שנספחו עליהן , בקיצוב ובשוק השחור ובפיחותים של שנות החמישים . בשנים הקשות ביותר של סוף המלחמה וראשית שנות החמישים , נראה היה שהמדינה תהיה חייבת לגבות מאזרחיה מיסים רבים וגבוהים לסיפוק צרכיהם ולכיסוי הוצאותיה ; מדיניות הצנע הונהגה מחדש ועמה מערכת של פיקוחים על המחירים והמטבע , כמו בקיצוב המנדטורי ואף יותר ( לוח הארץ , . ( 81 : 1950 אך גם הממשלה כמדינה החדשה
|
|