|
|
עמוד:262
מחקרים אחרים בוחנים את היחסים בין הצבא והמערכת הפוליטית . אופי התחימה בין צבא ופוליטיקה , הפוליטיזציה של הצבא והמיליטריזציה של הפוליטיקה , גידול המרכיב הצבאי במדינה . מאז 1967 נבחנים גם גידול התישלובת הצבאית תעשייתית וגידול עול ההוצאות הבטחוניות . נושא רחב ביותר של מחקר בקטיגוריה וו הוא אופי המערכת הצבאית והמשטר בישראל —הדיון על "מדינת קסרקטין" לעומת "צבא העם . " באופן מסויים , קטיגוריה זו היא תת טיפוס של קטיגוריית המחקר הראשונה הנידונה לעיל . גם כאן אין הערבים ואין הסכסוך מופיעים כנושאים ישירים של שיח . המחקר דן במבנה החברתי , הישראלי יהודי כשהוא לעצמו , וביתר דיוק , ביחסים ההדדיים בין תחומים מוסדיים של מבנה זה —הצבא והפוליטיקה , הבטחון והכלכלה וכר . יחד עם זאת , דווקא בקטיגוריה זו נעשו מחקרים מעניינים על השפעות הסכסוך על החברה הישראלית , אם כי בדרך עקיפה . הסכסוך אינו מופיע ישירות כנושא שיח והשינויים בצבא ובחברה אינם נבדקים בקשר לתהפוכותיו של הסכסוך . הצבא הוא משתנה מתווך של הסכסוך במבנה החברתי , כך שהסכסוך ניבחן רק דרך חריר הכוונת של הצבא . אבל , כשם שטענו כבר , העימות הצבאי הוא רק מימד אחד של הסכסוך ולכן , למרות חשיבותו הרבה , ההיבט הצבאי רחוק מלמצות את השלכות הסכסוך ונותן תמונה מצמצמת של השפעותיו . שאלת המוצא , הפרובלמטיקה , של קטיגוריית מחקר זאת היא השפעת המלחמות על החברה הישראלית ומלחמות מוגדרות בדרך כלל כמלחמות הכוללות , המלחמות "הגדולות" . ( Kimmerling , 1979 , 1983 a ) אפילו כאשר המחקר מזכיר " מאבק מזויין" באופן כללי ( ליסק , ( 1984 הוא מתמקד במלחמות הגדולות ואינו לוקח בחשבון את התוצאות העקיפות של מלחמת הגרילה המתמשכת ואת אופני הסכסוך שאינם בגדר מאבק מזויין . הדוגמה הטובה ביותר היא התיזה של קימרלינג , ישראל "כמערכת מופסקת" ( שם . ( שם נטען במישרין , שהחברה הישראלית נעה בין שתי פאזות : השיגרה — המוצגת כ"דמוקרטיה מערבית פלוראליסטית" — בזמנים שאין מלחמות גדולות או גיוס מלא , והפאזה המתקראת "מופסקת , " המתרחשת כאשר החברה היא במלחמה וכשהמלחמה בקדימות ראשונה מעל לכל שאר התהליכים החברתיים . המלחמה , אם כן , מאופיינת כהתקפה קצרה , כמו למשל , שפעת , שמפסיקה את השיגרה "הבריאה , " "הנורמלית" ושאליה חוזר הגוף החברתי מדיני אחרי שטיפל במהירות במצב החירום ( המודל הוא מלחמת ששת הימים 1967 , לא , למשל , לבנון . ( 1982 גישה זו היא אידיאולוגית במובן זה שהיא ממזערת את הגדרת הסכסוך , ואינה מאפשרת בדיקה השוואתית של האופי הספציפי של מה שנקרא "שיגרה" ביחס לחברות אחרות ושל האופן שבו כל היבט של " שיגרה" זו רווי במצב הסכסוך הלאומי ובמנטאליות של המצור . הסיווג של החברה הישראלית כפלוראליסטית דמוקרטית מערבית נעשה בדרך של הצהרה , אך ללא בחינה ? השוואתית עם חברות אחרות . גבולות ה"דמוקרטיה הפלוראליסטית" מותווים בזהירות ועוקפים מסביב את הערבים שתחת שיפוט ושליטה ישראליים , כך שמצבם אינו מטיל צל על התמונה המיתולוגית . למרות הנאמר , יצויין כי חלק ממחקרים אלה הינם ביקורתיים ומודאגים מההתפתחויות בזמן האחרון . המחקרים מצביעים על גידול בפוליטיזציה של הצבא , היחלשות הפיקוח האזרחי והרחבת ההתערבות הצבאית במרקם החברתי . הגישה הזו גם מציגה את האפקטים הלאומניים והאנטי דמוקרטיים של הכיבוש והמלחמה , את הכפפת הכלכלה לצבא ואת גידול התלות של ישראל בארה"ב . ובכל זאת , קטיגוריית מחקר זו מדגימה באופן הטוב
|
|