|
|
עמוד:250
הטרף המיניות המזרחיות , ומפצה בכך על "חוסר הרגישות" העדתית שחברותיה גילו קודם לכן . החיילות מצילות במבצע הירואי את חברתן ומשפילות את המצ'ואים המזרחים המופתעים והמפוחדים . הפטריוטיות של היחידה מופגנת על ידי מחווה נוספת של רוחב לב כלפי שולה "טעונת הטיפוח : " ניבה , בעזרת קשריו של אביה , מצליחה להכניס את שולה ללהקה צבאית יוקרתית , בעוד שהיא עצמה מצליחה להיות מוצבת בתפקיד לא פחות יוקרתי , כקריינית בגלי צה"ל . הצבא , ביטוי נרדף לישראל ולאליטה האשכנזית , גואל , אם כן , את שולה מעולמה המפגר והאלים , ומעניק לה הזדמנות לפתח את כישוריה ולפתור את הקונפליקטים המיניים האורגניים כביכול לחברה המזרחית , בדרך המרמזת על התגברות הרמונית על המתחים העדתיים והמעמדיים בחברה הישראלית . יש לראות את ההתמקדות הקולנועית והספרותית באלימותם של גברים מזרחים נגד נשים מזרחיות והצלתן בידי גברים אשכנזים או בידי המימסד האשכנזי , בהקשר של ניצולן של הנשים המזרחיות בחברה הישראלית —נשים מזרחיות הן בעלות השכר הנמוך ביותר בקרב העובדות היהודיות ( סבירסקי ב ( 1987 ,. —כמו גם את ניצולם של הפועלים המזרחים . בבדיה האירופו ישראלית יש התעלמות מדיכויין של נשים אשכנזיות בידי המימסד הישראלי . סרטים אלה משעתקים את השיח הגברי ההגמוני שבו האשם באי השוויון הבין מיני מוטל כל כולו על האוריינטליזם של המזרח . לעומת זאת אין איזכור כלל למעמדן של הנשים בחברה הישראלית , ולהבדל המעמדי שבין נשים מקבוצות לאומיות ועדתיות שונות —כשם שיש התעלמות מן העובדה שהאתוס הצברי מבוסס על אידיאלים לאומניים מצ'ואיסטים . שיח זה מופנם , לעתים קרובות , על ידי המזרחים / יות עצמם / ן . כך , למשל , בסרט " כורדניה" , ( 1986 ) סרט קצר של במאית מזרחיה . זהו סרט אודות מעברה , הנפתח בסצינת אונס של אשה מזרחית על ידי בעלה . הבעיה אינה עם ה"ריאליזם" של הסצינה , אלא עם העובדה שהיא נוצרה בהקשר אינטרפרטטיבי שבו המושג של אלימות מינית בתוך המשפחה המזרחית משמש כרציונאליזציה לעוצמה של המימסד הגברי האירופו ישראלי . אונס של נשים אינו מוגבל , כידוע , למעמדות , עדות או לאומים מסויימים והוא תופעה כללית , ובישראל , גם גברים אשכנזים אונסים נשים . על כן , הנטייה הפוליטית של רפרזנטציות שכאלה ברורה , בייחוד לאור ההיסטוריה של הקולנוע הישראלי , שבו אשכנזים מעולם לא הוצגו כאנסים ; הללו היו תמיד מזרחים . בז'אנר של קומדיות הבורקאס , היחסים בין המינים מוכפפים במשתמע לאידיאולוגיה לאומנית , כאשר זוגות צעירים מעורבים משמשים כקשר בין עדות מסוכסכות . האינטגרציה החברתית נחלמת באמצעות הארוטיות , והחתונה — המגשרת , לכאורה , על פני הפערים — היא שיר הלל להרמוניה הלאומית משפחתית ; הדבר בא לידי ביטוי בשיר "כולנו יהודים" בסרט "קזבלן" ( 1973 ) או בשיר "לחיי העם הזה" בסרט "סלומוניקו" . ( 1973 ) מרבית סרטי הבורקאס נותנים ביטוי לעמדה הרווחת , לפיה הבדלים תרבותיים ומעמדיים יחוסלו על ידי הדור הצעיר , בעיקר באמצעות נישואין . הסכסוך הישראל פלסטיני מוצג בסרטים אלה כמציאות לאטנטית , נוכחות לא מדוברת העולה מתוך ההקשר של האחדות היהודית . בשנות השבעים , עם שקיעתו של הצבר המיתי וההירואי , הגל החדש של קולנוע אישי התמקד בדמויות גבריות רגישות ופגיעות , ופתח בדרך זו מרחב מסויים עבור פרוטגוניסטיות נשיות . "מיכאל שלי" , ( 1974 ) כמו רבים מסרטי הגל הזה , מתמקד בזרים מנוכרים , והפעם באמצעות פרוטגוניסטיות נשיות . אלא שאפילו n parti pris של הקולנוע האישי אינו נקי מן ההקשר הלאומי של האידיאולוגיה האוריינטליסטית . התאומים
|
|