|
|
עמוד:235
לכך . העובדה שהאשה המוכה לא יכולה לקבל הגנה במשטרה תורמת להמשך קיומה של האלימות במשפחה : הבעל יודע שהמשטרה לא תמנע בעדו להכות את האשה , ואילו זו יודעת שאין טעם להגיש תלונה במשטרה . המשטרה גם לא מגינה על האשה העוזבת את בעלה האלים : כתוצאה מכך נמנעות נשים רבות מלעזוב את ביתן , שכן הן חוששות כי בעליהן יתנקמו בהן אם תברחנה . עתה , משעמדנו על מקורה של האלימות במשפחה ועל ההסדרים החברתיים שעליהם היא נשענת , נותר עוד לשאול מדוע נוטות מרבית הנשים המוכות כיום להשאר במסגרת המשפחה , למרות היחס האלים מצד בעליהן . נשים מוכות נוטות להשאר עם בעליהן מכיוון שאין להן אלטרנטיבה ממוסדת ומקובלת פרט למעמד של אשה נשואה — אשת איש ואם לילדים . מרגע לידתן הן מיועדות להיות נשים נשואות , וייעוד זה איננו משתנה גם כאשר הן רוכשות כישורים אשר אינם מכוונים ישירות לעזור במילוי תפקיד האשה הנשואה —כמו השכלה אוניברסיטאית ( בת אורן , . ( 1975 פרט לחיי נישואין , אין לאשה אלטרנטיבה מקובלת וממוסדת אחרת : אשה רווקה נחשבת לאשה שנכשלה כי לא הצליחה "לתפוס" גבר ; גם אשה גרושה נחשבת לאשה שנכשלה : זוהי אשה שאמנם הגשימה את ייעודה — אך לא לאורך זמן . מוסכמות חברתיות אלה מרתיעות נשים מוכות השוקלות אם לעזוב את בעליהן : הזהות של האשה הנשואה קשורה באופן בלעדי , כמעט , לבעלה —ולא למעשיה היא ; בעזיבת הבעל יש , על כן , משום אובדן זהות . גירושין פירושם גם אובדן פרנסה לאשה ולילדיה , וירידה ברמת החיים — במיוחד בשכבות החברתיות הגבוהות יותר . אך תלותה של האשה בבעלה היא לא רק תלות כלכלית — במקרים רבים הגבר הוא "שר החוץ" של המשפחה ורק הוא יודע כיצד לדבר עם פקידים , עורכי דין או בעלי מקצוע אחרים כשווה בין שווים אשר אין לרמותו ואין לזלזל בו . האשה , לעומת זאת , לא למדה לטפל בעניינים אלה , והורגלה לחשוב שהיא איננה מסוגלת לעשות זאת . במשפחות דלות אמצעים אחת הבעיות העיקריות העומדות בפני האשה הרוצה לעזוב את בעלה האלים היא בעיית הדיור . אין בארץ מבחר גדול של דירות להשכרה , ולא כל בעל בית מוכן להשכיר את דירתו לאשה . מרבית הדירות הן יקרות , ואת שכר הדירה יש לשלם מראש למשך שנה או חצי שנה . לבסוף , עובדה — עצובה — היא שבמקרים רבים הבעל הוא האדם המבוגר היחידי אליו יש לאשה קירבה משמעותית , ובלעדיו היתה מוצאת את עצמה בודדה וחסרת עניין בחיים . מוסד הנישואין מבודד את האשה ממשפחתה ומידידיה ; דבר זה נכון לגבי נשים מכל שכבות החברה , ולגבי נשים בארצות רבות בהן נבדק העניין Dobash and ) . ( 1979 , Dobash ככל שבדידותה של האשה ותלותה הרגשית בבעלה גדולות יותר , כן גדלה מידת "התאמתה" להיות קורבן לאלימות מצידו —וקטנה יכולתה לעזוב אותו . על כל אלה יש להוסיף את העובדה שהאשה נחותה לא רק בעיני ה"חברה" —קרי , הגברים —אלא גם בעיני עצמה . היא חונכה , במשפחה ובבית הספר , להיות נחותה . היא למדה מגיל צעיר כי ערכה מבוסס לא על מעשיה או על הישגיה — כמו אצל הגברים — אלא על יופיה ועל הצלחתה במשיכת גברים . היא למדה מגיל צעיר שלהיות "אשה טובה" פירושו להיות פסיבית וכנועה . היא למדה שנשים שאפתניות ופעלתניות הן נשים רשעות או מכשפות . היא למדה שלא להבליט את האינטליגנציה שלה , פן ישנאו אותה הגברים או יפחדו ממנה . היא למדה לנהוג בחולשה על מנת שתוכל להיות אובייקט מתאים
|
|