|
|
עמוד:231
. ( Marx , 1976 ) מרקס מתאר כיצד שני גברים מתוסכלים , לדבריו , מכים את נשותיהם . במקרה הראשון מדובר במר אדרי , אב לתשעה ילדים ובעל לאשה העובדת בנקיון , אך מתכוונת להפסיק את עבודתה עקב בריאות לקויה . מר אדרי מתבקש על ידי בעל חנות המכולת לשלם את החוב של אשתו ; הוא ממהר הביתה ומאשים את אשתו בבזבוז כספים , דופק את ראשה בקיר ומכה אותה במקלו עד לזוב דם . מרקס רואה במכות אלה " קריאה לעזרה , ביטוי לחוסר האונים של הבעל נוכח בעיות כלכליות איתן אין הוא מסוגל להתמודד , ובקשה מאשתו שתתחלק איתו באחריות . " במקרה השני מדובר במר בן הרוש : הלה הוא אב לאחד עשר ילדים , אשתו הרה , רגלו שבורה —והחגים מתקרבים . כאשר אשתו מתלוננת על כך שאין מספיק כסף בבית על מנת לקיים את את החגים כהלכה , הוא מכה אותה בקביים וחותך את ראשה . גם בכך רואה מרקס "קריאה לעזרה" 8 של גבר מתוסכל . מה המדיניות הטיפולית הנגזרת מן התפיסה הרואה בהכאת נשים תוצאה של תסכול גברי ? גם את התשובה לכך נוכל למצוא בספרו של מרקס . במקרה של בן הרוש קיבלה המשפחה מענק מיוחד מלשכת הסעד שעזר להם לקיים את מצוות החגים . במקרה של מר אדרי אין המחבר מספר לנו על המשך ההשתלשלויות , אבל ניתן לנחש כי הבעייה " נפתרה" בכך שגב' אדרי המשיכה לעבוד למרות שרצתה להפסיק , בגלל כאביה . שני המקרים מדגימים את המדיניות הטיפולית הנקוטה כיום 1 אפשרות אחת היא לעזור לבעל המתוסכל על ידי "הבטחת הכנסה" או הטבות סוציאליות אחרות , או , לטווח ארוך יותר , על ידי הכשרה או הסבה מקצועית . האפשרות השנייה היא לטפל בתסכולי הבעל באמצעות האשה : לעודד אותה לעבוד אם הבעל איננו רוצה או איננו יכול לעבוד —כמו באחד המקרים שראינו ; לשכנע אותה לוותר על עבודתה , במידה שהעובדה שהיא עובדת " מתסכלת" את בעלה ; או לשכנע אותה לוותר על חיי חברה , במידה והוא רואה בכך פגיעה במעמדו במשפחה ; וכיו"ב . הבעייה של תפיסה זו היא בכך שגם היא , כמו התפיסה ה"פתולוגית , " ממקדת את תשומת הלב בגבר , וגם היא מצביעה על פתרונות הדורשים הקרבה מצד האשה . היא מתעלמת מן האנושיות של האשה ומכך שגם לה יש "תסכולים . " תפיסת "התסכול" מתעלמת גם מהסבר אלטרנטיבי , ופשוט יותר , לאלימות של הבעלים —קרי , שהאלימות היא אמצעי העומד לרשות הבעל , הן הודות לחוזקו הגופני , והן הודות למערכת החברתית המעניקה לו עמדה של עליונות במשפחה , להשליט את רצונו על אשתו . התעלמות זו באה לידי ביטוי בפרשנות שנותן ע . מרקס לשני המקרים בהם דנו לעיל : במקרה של משפחת אדרי ראה מרקס , כזכור , את הכאת האשה כ"קריאה לעזרה , " ובכך הוא התעלם ממה שגב' אדרי עצמה אמרה : "הוא רוצה שאצא לעבוד . " מדוע אין מרקס מקבל את דברי האשה כפשוטם , דהיינו , שבעלה היכה אותה כיוון שרצה לאלץ אותה להמשיך לעבוד בשעה שהיא עצמה רצתה להפסיק ? גם במקרה של משפחת בן הרוש מפרש מרקס את הכאת האשה כ"קריאה לעזרה" —במקום לראות בכך שימוש בכוח מצד מר בן הרוש על מנת להשתיק את אשתו שהתלוננה על המצב הכלכלי . אין שום סיבה להניח כי גב' בן הרוש היתה פחות מודאגת או "מתוסכלת" ממר בן הרוש בכל הנוגע למצב הכלכלי ! . ( Hanmer , 1978 ) לדעתי , ע . מרקס איננו מצליח להבחין בין הסיבה למכות ובין התוצאה שלהן : התוצאה היא הסבת תשומת הלב של פקידת הסעד לבעיות הכלכליות של המשפחה ובעקבות זה קבלת עזרה כספית ; הסיבה היא , בפשטות , שהבעל לא רצה לשמוע את תלונותיה של האשה .
|
|