|
|
עמוד:226
בין בני זוג מאופיינים על ידי אלימות , סימן הוא שהאלימות ממלאה פונקציה חשובה להתקיימות היחסים ביניהם . ההגיון של תפיסה זו מוביל למחקרים המנסים לגלות מהם הצרכים של בני הזוג הבאים לידי סיפוק באמצעות האלימות . מחקרים אלה מנתחים תכונות אופי של בעלים מכים ו / או של נשים מוכות ומחפשים בתכונות אלה הסבר לשאלות : "למה הוא מכה " ? ו "למה היא נשארת איתו . ( Rounsaville , 1978 ; Symonds , 1978 ; Elbow , 1977 ) " ? ההגיון של תפיסה זו מוביל גם לדרך טיפול השמה את הדגש על שינוי דפוסי " האינטרקציה , " בין בני הזוג באמצעות טיפול פסיכולוגי וייעוץ נישואין , בין אם אינדיווידואלי ובין אם זוגי . הטיפול מכוון ללמד כל אחת / ד להכיר בצרכים של השניה / י וללמד כל אחת / ד להתנהג או להגיב בצורה שלא תפגע בשני / ה ולא תגרור לאלימות . הטיפול מיועד לעזור לכל אחת / ד להכיר את צרכיה / ו שלה או שלו , ולמצוא דרכים אלטרנטיביות לסיפוקם . תפיסה זו קוראת לפיתוח שירותים סוציאליים ופסיכולוגיים , במיוחד שירותי ייעוץ וטיפול בנישואין ; היא מצביעה על הצורך בהכשרת עובדות ועובדים לשירותי ייעוץ נישואין . הבעייה העיקרית של תפיסת "הדינמיקה של אינטרקציה" נובעת מכך שהיא מתייחסת אל שני בני הזוג כאילו היו בעלי מעמד שווה במשפחה ובחברה . בעלי תפיסה זו מתעלמים מן העובדה שיש הבדלי כוח בין בני הזוג —לטובת הבעל . הם מתעלמים מן העובדה שהמשמעות של "הצרכים המשלימים" שונה לגבי כל אחד משני בני הזוג : מבחינת הבעל מסתיימת ה"אינטרקציה" בפורקן ובהקלה , בעוד שעבור האשה היא מסתיימת בפציעה ובחבלה . אין לדבר כאן על "שיווי משקל" שכן אין כאן כלל שוויון . במצב של קונפליקט לבעל יש יותר כוח פיזי ויותר נכונות להפעיל כוח זה ; האשה מנוצחת מראש . בעלי תפיסה זו מתעלמים גם מגורמים חוץ משפחתיים המשפיעים על התנהגותם של שני בני הזוג ביחסיהם ההדדיים . הבעל רכש מודעות לכוחו הפיזי עוד מילדותו , וחונך לפתח אותו ולהשתמש בו לצורך פתרון בעיות . האשה לא רכשה מודעות לכוחה הפיזי והיא גם לא עודדה מילדותה לפתח שרירים או להפעילם ( אלינגס , . ( Belotti , 1978 ; 198 1 גם הבעל וגם האשה לומדים מגיל צעיר לדעת כי הגבר חשוב יותר מהאשה וכי הוא מיועד להיות ראש המשפחה ( מעון , . ( Belotti , 1978 ; 1975 גם הבעל וגם האשה יודעים שאם הוא יכה אותה איש לא יפריע an קרובי משפחה , שכנים ושוטרים ימנעו מלהתערב ב"סכסוך משפחתי , " מוסד המשפחה הוא פרה קדושה . אין גם חוק המגן על האשה הנשואה המוכה . מצב זה מאפשר לבעל לפתור קונפליקטים —או , אם תרצו , "למצוא פורקן לצרכיו" —באלימות נגד אשתו . בעלי תפיסה זו גם מתעלמים מן העובדה שלאשה אין אלטרנטיבות מקובלות וממוסדות למעמד של אשה נשואה . כאשר אשה יהודיה רוצה להתגרש היא תלויה בנכונותו של בעלה לתת לה גט , ואם היא מטופלת בילדים , או לא צעירה , היא תתקשה להתחתן שנית . עובדות אלה ידועות היטב גם לבעל וגם לאשה , ומשפיעות על היחסים ביניהם . הפתרון המוצע על ידי גישה זו — פיתוח שירותי ייעוץ נישואין וטיפול פסיכולוגי — איננו יכול להביא לצימצום משמעותי של האלימות נגד נשים , לא במשפחה ולא בכלל . ראשית , הניסיון px 3 ובארצות אחרות מלמד כי בעלים מכים אינם מוכנים בדרך כלל לשתף פעולה ולקבל טיפול . הבעלים אינם חושבים כי הם זקוקים לטיפול , שכן הם החזקים והם אלה המוצאים פורקן באלימות ; הם גם יודעים ש"מאזן הכוחות" נוטה
|
|