|
|
עמוד:223
החברתית הנגזרת מן ההסברים הללו יכולה לשים קץ לתופעה של הכאת נשים בידי בעליהן . מטרת מאמר זה היא לנתח את התפיסות הרווחות לגבי הכאת נשים ואת ההשלכות היישומיות שלהן , ולהעלות אלטרנטיבה אשר קוראת לשינויים מרחיקי לכת במצב החברתי 1 הקיים . אלימות נגד נשים כתופעה של דעות או תרבויות מסויימות התפיסה הרווחת ביותר בארץ היא זו הרואה בהכאת נשים בעייה עדתית או תרבותית בעיקרה . בתפיסה זו ניתן למצוא שתי גירסאות המשלימות זו את זו : הגירסה הראשונה טוענת שהכאת נשים היא התנהגות מותרת במסורת התרבותית של יהודי צפון אפריקה והמזרח התיכון בפרט , ובתרבויות המזרח המוסלמי בכלל . לפי גירסה זו לבעל יהודי מזרחי או ערבי מותר להכות את אשתו —ועל האשה לקבל את המכות , תרתי משמע . גירסה שנייה של אותה תפיסה מייחסת את התופעה לדפוסי התרבות שנוצרו אצל מזרחים וערבים בהיותם ממוקמים בדרגות הנמוכות של החברה הישראלית . ההצגה "נשים מוכות" שהועלתה על הבמה ב 1981 מדגימה בצורה יפה את התפיסה העדתית או התרבותית של הכאת נשים . ההצגה התכוונה להמחיש את מצבן של נשים מוכות בארץ על ידי הצגת שבע נשים השוהות באחד המקלטים ומספרות זו לזו על חוויותיהן והתנסויותיהן . מסתבר כי שש מתוך שבע הנשים במחזה הן מזרחיות ודמויותיהן מעוצבות על פי הסטריאוטיפים הנפוצים בארץ לגבי מזרחיות ומזרחים י הנשים מוצגות כחסרות השכלה וידע בסיסי , ועולם הביטויים והדימויים שלהן דומה לזה של מערבוני " הגשש החיוור ; " השחקניות לבושות בצורה מוזנחת ומרושלת , מדברות במבטא מזרחי מלאכותי ומניעות את גופן בצורה גסה ומודגשת . חלק גדול משיחותיהן נסוב על חוויות הקליטה של משפחותיהן המזרחיות בארץ , ובעליהן מוצגים כדמויות סטריאוטיפיות של מזרחים משכבות המצוקה . ההצגה מתארת את האשה המוכה כאשה מוזנחת , גסה ובלתי משכילה ; זוהי אשה היכולה לעורר רחמים — אך לא יכולה לעורר הזדהות בקרב הצופות , בין אם הן מזרחיות ובין אם אשכנזיות . ההצגה מחזקת בקרב הצופות והצופים את הסטריאוטיפ שהכאת נשים היא תופעה הקיימת בקרב עדה נחשלת או מעמד חברתי כלכלי נמוך . צריך לציין כי הסטריאוטיפ הזה מופיע בלבוש אחר גם במדעי החברה ן בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה , לדוגמה , מקובלת האבחנה בין ה"חברה" לבין "תת תרבות , " כאשר ל"תת תרבות" מיוחסות צורות התנהגות שהן אסורות או בלתי מקובלות ב"חברה . " אבחנה זו מסבירה התנהגויות שליליות שונות על ידי כך שהיא מייחסת אותן לערכים המקובלים , כביכול , ב"תת תרבות , " והנוגדים את אלה של ה"חברה" Wolfgang ) . ( and Ferracuti , 1967 אם התופעה של אלימות נגד נשים נתפסת כבעייה של תרבות או של תת תרבות — בתוך " חברה" אשר בכללותה שוללת , כביכול , אלימות במשפחה —כיצד ניתן לעקור את התופעה ? הפתרון הנגזר מן הגישה הזאת הוא שינוי תרבותי . את המזרחים בארץ יש " לחנך מחדש" כך שיקבלו את כללי ההתנהגות של ה"חברה" —קרי , של הקבוצה הדומינאנטית —ויפסיקו להכות ולהיות מוכות . תוכניות חינוך ורווחה שמטרתן להעלות את רמת ההשכלה , את ההכשרה המקצועית ואת הרמה התרבותית של המזרחים בעלי
|
|