על שאלת המיעוט הפלסטיני בישראל

עמוד:220

" משכילים ערביים . " הבחירות המקדימות ( פריימריס ) במפלגת העבודה התרחשו כאירוע חברתי ; משכיל ערבי שרצה להישמע מורכב ומקובל בסלונים אינטלקטואליים אהב לטעון שהוא תומך במר"צ , כלומר , בשמאל הציוני . כישלון ה"לאומיות הערבית , " או האופן בו היתה זו מעורבת במלחמת המפרץ , שימש רבים כתירוץ לחיפוש אסטרטגיה " פוסט אידיאולוגית . " וגם הצטרפות הפלסטינים למשא ומתן תוך קבלת כל התנאים הישראליים עזרה ללגיטמציה של העמדה הגורסת "עם לבדד ישכון . " הערבים בישראל הם החוליה החלשה ביותר בתהליך הפיכת השאלה הלאומית הפלסטינית לשאלה של מיעוטים לאומיים . מפלגת העבודה כנראה לא תפספס את ההזדמנות ההיסטורית שנוצרה בהצבעת רוב הערבים למפלגות ציוניות , ובשיעור תמיכה במפלגת העבודה המשתווה כמעט לשיעור התמיכה במפלגה הקומוניסטית . השעה שעת כושר היא לפתח מדיניות אינטגרטיבית המכוונת להטמעת הערבים בישראל אל שולי החברה והפוליטיקה . מינויו של שר ערבי היה משתלב באסטרטגיה זו ונותן לה לגיטמציה אדירה , אבל את המהלך הזה החמיצה מפלגת העבודה ובכך עשתה את הטעות הראשונה , לפי מדיניותה שלה עצמה . מה המשמעות של הדיון על שר ערבי ? הדיון היה לגיטימי , הוא התקיים , לא נדחה על הסף . אבל , לבסוף הודגש הגבול של הזכויות האזרחיות של הערבים בישראל . זכותם לתמוך בקואליציה אבל לא להצטרף אליה . כלומר הקואליציה השולטת במדינה נותנת בפעם הראשונה הכשר לכך שהיא תקום ותיפול על קולות של ערבים , אבל זה הכול . אינטגרציה , אבל מסוג מסוים , אינטגרציה כ"מרגינליזציה , " בדחיקה לשוליים . השמאל הישראלי צודק על פי דרכו , כשהוא תובע למנות שר ערבי כאשר בקואליציה ובמפלגות התומכות בה נבחרו לפחות עשרה מנדטים בקולות של ערבים . אבל ראוי לשרטט תמונה מורכבת יותר , ולהסתכל עליה מנקודת הראות של המימד הפלסטיני בזהות הערבים בישראל . ההצטרפות היא הצטרפות לממשלת כיבוש , ממשלה הכובשת חלק אחר של העם הפלסטיני . שר ערבי במדינת היהודים ובממשלה המנהלת מדיניות דיכוי של הפלסטינים תוך ניהול משא ומתן איתם , הוא עניין של הזדנבות ואובדן זהות , ורצון להשתוות למדכאים , להיות חלק מהם . כאשר תביעת השוויון איננה מוגדרת בצורה חיובית ( כלומר , לא רק העדר אפליה ) היא יכולה להיות גם תביעה דמוקרטית וגם דכאנית ; לסבול שר ערבי בממשלת כיבוש זוהי סובלנות דכאנית . הערבים בישראל נמצאים בשיאו של משבר זהות , הרציני ביותר שהם ידעו לאורך ההיסטוריה שלהם . ככל שמתפשטת הרטוריקה הלאומית הפלסטינית ב"מקומונים" הערביים , מתפשטת איתה התנהגות פוליטית "ערבית ישראלית . " הרטוריקה הלאומנית מתקיימת בדו קיום מפליא עם אותו עמוד בעיתון שבו מופיעות פירסומות לליכוד ולמפלגות הציוניות . ומאחורי עיתון המשתמש ברטוריקה לאומנית יכול לעמוד משרד פירסום תל אביבי גדול . שיא המשבר הוא הפיכת הרטוריקה הלאומית הפלסטינית לסחורה בתעשיית הפירסום הישראלית . מצב פוסט מודרני במציאות טרום מודרנית . האם המצב הזה מכיל בתוכו פוטנציאל לביקורת , לשינוי של החברה והמדינה ? קשה לי להשיב על כך , כמו שקשה לי לקבוע אם בתביעת "השר הערבי" יש פוטנציאל לשינוי . הסתפקתי בהארת שני האספקטים של תופעה מורכבת כמו הדרישה שימונה שר ערבי , המצביעה על משבר זהות של המדינה ומשבר זהות של המיעוט החי בתוכה . למרות זאת , ברור לי שהמשבר של אובדן זהות כולל בתוכו חומר נפץ חברתי לא פחות מפנאטיות לאומית , ושהחלל הקיים בין ישראליזציה כאובדן זהות לבין בדלנות יכול להתמלא רק

ברירות הוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר