|
|
עמוד:219
לשוויון מלא . בזמנם התנגדו לרעיון הבולשביקים , ולנין בראשם , בנימוק שיש לרכז את המאמץ במאבק למען שוויון , שעם השגתו הופכת האוטונומיה התרבותית מיותרת . ההיסטוריה הוכיחה ששני הצדדים טעו . שוויון נוסח לנין גרס זהות מוחלטת בין קבוצות אתניות לאומיות , משימה בלתי אפשרית , כמובן . לעומת זאת , אוטונומיה ללא שוויון הובילה תמיד לבדלנות . המצב היחיד בו מתפקדת אוטונומיה ללא סכנת פירוק של השלטון המרכזי מחד , וללא תביעה לוויתור מוחלט על הזהות האתנית הלאומית היחודית מאידך , הוא המצב שבו האוטונומיה מתבססת על שוויון אזרחי מלא . במקרים אלה הקריטריון היחיד לשוויון הוא האזרחות ולא השייכות האתנית . אוטונומיות אינן נחלקות לשני סוגים 1 אלה המהוות תחליף לשוויון מצד אחד , ואלה המהוות תחליף להגדרה עצמית מצד שני , אבל , הן כן נחלקות לאוטונומיות טריטוריאליות ולאוטונומיות פרסונליות . הדגם שנראה לי הגיוני הוא זה שגורס אוטונומיה תרבותית פרסונלית , ולא משום שהדרישה לאוטונומיה טריטוריאלית היא מרחיקת לכת יותר . צריך לזכור שאת הסמכויות למועצות מקומיות ניתן לראות כאוטונומיה טריטוריאלית . היות והערבים בישראל מפוזרים בכל אזורי המדינה , כולל בערים המעורבות , לא ניתן בכלל להחיל עליהם אוטונומיה טריטוריאלית . לכן ניתן להחיל עליהם רק אוטונומיה פרסונלית . במסגרת האוטונומיה התרבותית יש להעביר למועצה נבחרת של הערבים בישראל את כל הסמכויות הנוגעות למיעוט הלאומי הפלסטיני , בין היתר , מערכת החינוך על תכניה , אמצעי התקשורת הממלכתיים בערבית וכן הסמכות להתערב בכל הנוגע לתוכניות פיתוח המגזר הערבי , כולל החזרת אדמות מופקעות אם יהיה צורך בכך , בהתייעצות עם השלטון המרכזי . אוטונומיה תרבותית לא תקיים מערכת משפטית או משטרתית נפרדת . היא תהיה כפופה לעקרונות השוויון המעוגנים בחוקה ( אם תהיה כזו ) והכוללים , בין היתר , שוויון בין המינים . עם זאת , אופיה של האוטונומיה ייקבע תוך דיאלוג ומאבק בין כוחות שונים ואפילו מנוגדים בקרב האוכלוסיה הערבית . דבר אחד צריך להיות ברור : כל אוטונומיה המוצעת במצב הנוכחי וכתחליף לשוויון היא הצעה הנדחית על הסף כי היא תנציח ותמסד את האפליה . אוטונומיה תיתכן רק במדינה שהיא מדינת כל אזרחיה . כלומר , אוטונומיה כשלעצמה איננה פתרון ; היא משלימה את הפתרון גם במקרה של השטחים הכבושים וגם במקרה של הערבים בישראל . כל ניסיון להציג את האוטונומיה כתחליף לשוויון הוא ניסיון שאין לו על מה להתבסס היסטורית או תיאורטית או ערכית , אם השוויון הוא ערך יסוד שממנו נגזרים ערכים אחרים . VII הבחירות לכנסת ה 13 מסמנות תפנית היסטורית או את שיאו של תהליך שהחל אחרי יום האדמה , תהליך אשר האינתיפאדה בשטחים הכבושים רק חיזקה . התהליך הוא ישראליזציה פוליטית או דה פוליטיזציה של המאבק האזרחי וניתוקו מהשאלה הלאומית . האסטרטגיה של הניתוק בין "שתי מדינות" מצד אחד , ו"שוויון אזרחי" מצד שני , מובילה בלי שום ספק להצבעה למפלגות ציוניות . אם האסטרטגיה מסתמכת בעיקר על שידול בתוך הממסד , אז המסקנה המתבקשת ביותר היא לעשות זאת בתוך המפלגות הציוניות . בפעם הראשונה מאז 1977 הצביעו רוב המצביעים הערבים למפלגות ציוניות , כשלהצבעה קדם תהליך לגיטימציה חברתית ואידיאולוגית של "פרגמטיזם" זה על ידי
|
|