על שאלת המיעוט הפלסטיני בישראל

עמוד:217

VI אחרי יום האדמה הועלתה שאלת ההכרה באוכלוסיה הערבית בישראל כמיעוט לאומי . כידוע , לא מעניק השלטון הישראלי שום זכויות קולקטיביות לערבים , אלא על בסיס של שייכות דתית , ובמקרה של העדה האיסלאמית , גם זה לא מתקיים ללא פיקוח והתערבות שלטונית ( למשל , בשאלות הווקף האיסלאמי ומינוי שופטים הלכתיים . ( על כל פנים , הרשויות בישראל מדברות באופן רשמי על "בני מיעוטים" ולא על מיעוט לאומי ערבי . התביעה להכרה בערבים הישראלים כמיעוט לאומי נדחתה אז קטיגורית על ידי השלטון הישראלי , אבל היא המשיכה להתגלגל בחוגים הפוליטיים השונים . המפלגה הקומוניסטית , למשל , החלה לדבר על זכויות יומיומיות ( אזרחיות ) ועל זכויות לאומיות . פרט לעובדה ששני המושגים אינם מוצלחים , לא נעשה ( ולדעתי באופן מודע ) שום ניסיון להגדיר את משמעות המושג "זכויות לאומיות" כשמדובר בערבים בישראל . הרשימה המתקדמת אימצה לאחרונה את התביעה להכרה בערבים בישראל כמיעוט לאומי , אבל היא לא פירשה את תביעתה . ההכרה במיעוט הערבי בישראל כמיעוט לאומי משמעותה הכרה בזכויותיו כקולקטיב , כלומר הכרה בזכותו לנהל את ענייניו התרבותיים . "אוטונומיה" היא בדרך כלל מושג הבא להציג את ענייניהם של מיעוטים לאומיים אשר קיבלו את האזרחות , אבל לא באים על ביטויים הלאומי במדינה . האוטונומיה היא "פריווילגיה" שמעבר לשוויון האזרחי , שלא נועדה למלא את החלל שנוצר בהעדרו אלא להוסיף לו מימד . במקרה של הערבים בישראל , נעשה כבר הוויתור ההיסטורי על המולדת על ידי הילידים . האוטונומיה תהיה לפיכך פשרה היסטורית שתיעשה עם ולגבי ילידי הארץ אזרחי המדינה . היא לא תפגע בזכותם האזרחית ובזיקתם לשלטון המרכזי . היא גם לא תיעשה על בסיס טריטוריאלי ( ישנן ערים מעורבות והאוכלוסיה מפוזרת , ( אלא על בסיס פרסונאלי . בכל הנוגע לשטחים הכבושים , המצב שונה . האוטונומיה איננה תחליף לריבונות . ניתן להבין ממשל עצמי כתהליך של מעבר הדרגתי של השלטון לידי עם המצוי תחת כיבוש . מה שמוצע איננו תהליך של דה קולוניזציה אשר כדי לקיימו דרושה הסכמת הכובשים והנכבשים , כשהיעד המוסכם על שני הצדדים הוא מעבר לריבונות . במקרה של ישראל יעד זה איננו מוכר או מוצהר , ולו אף בעתיד הרחוק . המדינה הכובשת , במקרה של הגדה והרצועה , מציעה אוטונומיה של מיעוטים לאומיים לעם תחת כיבוש . לאוטונומיה כזו יש כתובת אחרת : המיעוט הלאומי הערבי בישראל . הבדל זה צריך למצוא ביטוי לא רק בגלל האופציה שהוא מציע לערבים בישראל , אלא גם מכיוון שהוא מבהיר את האופציות בשטחים הכבושים ותומך בצורה פעילה , ולא בדרך של סולידריות סבילה , במאבק נגד הכיבוש . לא ניתן לפתח במאמר אחד מודל מפורט של אוטונומיה . כוונתי היא להציג את האופציה העקרונית . אינני מאמין גדול בפיתוח של מודלים תיאורטיים שלמים ובניסיון לכפות אותם על המציאות המגוונת . לדעתי , מודל זה יתפתח בצורה הדרגתית ויוצע בצורה מפורטת על ידי הכוחות והאליטות אשר יתבעו אותו . אין שום הכרח להציע מלכתחילה מודל מפורט . יש צורך להציע את האופציה ולהתחיל לפתח אותה , כדי שתהפוך עם הזמן למורכבת יותר ויותר . אסור שהחוגים הרציונליסטיים , הומניסטיים חילוניים , ישאירו את האופציה התרבותית של מיעוט לאומי בידי הכוחות הדתיים או בידי הדתיות הפוליטית . בהווה קיימות שתי אופציות תרבותיות שמשקפות משבר : מרגינליזציה תרבותית של החברה הערבית , תוך

ברירות הוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר