|
|
עמוד:216
היהודים , ומצד שני , התביעה להילחם באפליה . בינתיים יכולה להתקיים , ולתקופה ארוכה יחסית , אופציית ביניים המרככת את האפליה במישור האינדיבידואלי ( אבל לא הקולקטיבי ) באמצעות אפשרות למוביליות דרך יוזמה כלכלית והצטיינות מקצועית . אלה הן האופציות שהאינטליגנציה הערבית החדשה מעודדת בברכת השלטון , ומשמעותן היא דה פוליטיזציה . אין שום פגם בהצטיינות או ביזמות ( זו המלה החדשה , ( כאופציה אינדיבידואלית , אבל כשמציעים אופציה כזו לערבים כאוכלוסיה שלמה , לא רק גורמים לדה פוליטיזציה , על כל התופעות השליליות הכרוכות בה , אלא גם לצמיחת סוג חדש של ערבים , שמקבלים את דחיקתה של החברה הערבית אל השוליים כתנאי ל"הצלחה אישית . " נושאי הערכים הללו הם טיפוס מיוחד של אנשים , אשר מתפתח במגזר הערבי בשנים האחרונות ואיננו יכול לסמן את עתידה של החברה הזו . האינטגרציה המוצעת על בסיס אינדיבידואלי היא אינטגרציה מדומה , הכרוכה בוויתור על זהות קולקטיבית ועל הפיכת המסיבות לעור אנושי . הישראליזציה כאופציה תרבותית קולקטיבית איננה מוצעת , וגם לא יכולה להיות מוצעת , וזאת לא רק מכיוון שאנו לא חיים בחברה אינטגרטיבית המבוססת על ערכי "ההשכלה" והמעוניינת להקים אומה על בסיס ההשתייכות האזרחית , ולא רק בגלל שבמאה הזאת התברר שאינטגרציה פוליטית היא אופציה הקיימת רק כפלורליזם תרבותי המבטיח שוויון בין תרבויות . העיקר הוא שאנו חיים במדינה של רפובליקניזם אתני מהסוג הגרוע ביותר . ישראליזציה כאופציה תרבותית פוליטית פירושה דחיקה אל השוליים , כלומר , לגזור על עצמך לחיות מחוסר זהות , בשולי חברה ההופכת גיור דתי או פטריוטיזם ביטחוניסטי לקריטריונים להשתייכות לקולקטיב . הדה פוליטיזציה של היחס אל המציאות החברתית פוליטית , ומשבר הפעילות הפוליטית בקרב הערבים בישראל , גוררים משבר זהות המלווה בהתפוררות מוסרית . המשכילים או האינטליגנציה הערבית לא הוציאו מקרבם סמכות מוסרית המתווה דרך לחברה זו . במצב זה קיבלה על עצמה התנועה האיסלאמית תפקיד קלאסי , המבטא תגובה על מצב של אנומליה תרבותית ומשבר זהות . התנועה האיסלאמית אינה מציעה אלטרנטיבה שיש בה עימות עם המציאות ; היא מציעה להפנות גב למציאות . עד כמה שהדבר נשמע מוזר , אין ספק שהאיסלאם הפוליטי מכיל אלמנט חזק של דה פוליטיזציה ביחס למציאות ולמדינה . הדה פוליטיזציה של המציאות מתרחשת לאחרונה במגזרים רבים . החינוך הערבי עוסק במפעלי דיאלוג ודו קיום יהודי ערבי אשר גורמים לדה פוליטיזציה של המציאות על ידי הפיכת הפוליטיקה לסוג של דינמיקה קבוצתית בין תלמידים ומורים יהודים וערבים . לצד זה הולך ומתפשט סוג חדש של התארגנויות ומוסדות שמטרתם לשדל את הממשלה לעסוק בענייני המגזר הערבי . תפישתם העיקרית של אלה היא , שסוד הבעיה הוא רשלנותה או התרשלותה של הרשות המבצעת , ולא הנחות היסוד הפוליטיות . תופעות אלה הן סימפטום של משבר פוליטי ולא פתרון למשבר הזה . את המשבר הפוליטי אפשר לפתור בדרך פוליטית , על ידי הצבתה של פרוגרמה חדשה ובאמצעותם של כוחות חדשים . כל זה צריך להתרחש בהקדם , לפני שיהיה מאוחר מדי , לפני שהחברה הזו תעבור תהליך של מרגינליזציה טוטאלית , לפני שהדגם של ערביי לוד ורמלה יהפוך להיות מציאות חייהם של כלל הערבים בישראל .
|
|