|
|
עמוד:213
v בשנות ה , 70 בעיקר לאחר מלחמת , 73 החלה תנופה גדולה בהקמת מוסדות לאומיים של הערבים בישראל . התאחדות ארצית של הסטודנטים הערבים , ועד ארצי של תלמידי תיכון , ועד ההגנה על האדמות , ועד ראשי המועצות המקומיות ועוד . האינטליגנציה , שהחלה לגדול מבחינה מספרית בקפיצות גדולות יחסית , החלה להתארגן . האקדמאים שחזרו אל הכפר הרגישו "חובה מוסרית" להשפיע על החיים הפוליטיים בתוכו . בתקופה זו רבו הסימפוזיונים והמאמרים על תפקידו של המשכיל בחברה . במידה ובכפר התקיים סניף חזק של המפלגה הקומוניסטית היה הכלל שיתוף פעולה עמו בהשפעה על החיים הפוליטיים המקומיים . במידה וסניף כזה לא היה בנמצא , החלו התארגנויות עצמאיות של אקדמאים . לאחר ניצחונה של החזית הדמוקרטית בבחירות לעיריית נצרת בשנת , 1975 ניסתה המפלגה הקומוניסטית להפיץ את המודל במגזר הערכי כולו , אבל ההצלחה היתה מוגבלת . הסיבה הפשוטה לכך היתה העדר פרטנרים מאורגנים בכפרים הלא מפותחים , ואי הסכמתם של הפרטנרים הפוטנציאליים בכפרים היותר מפותחים לקבל את התפקיד של בני חסותה של המפלגה הקומוניסטית . החזית מהווה חזית של מפלגה אחת הפועלת בשיתוף פעולה עם כמה אירגונים שבהם פועלים חברי המפלגה . במקרה של נצרת היו אלה אירגוני האקדמאים , הסוחרים והסטודנטים . לכל האירגונים האלה היה אופי מקצועי , אבל כולם נכנסו לברית עם המפלגה , אשר חבריה היו פעילים באירגונים עצמם . החזית נותרה בעיקרה חזית בין מפלגתיים ולא מפלגתיים , ולא צורה מאורגנת כלשהי לשיתוף פעולה בין זרמים פוליטיים או רעיוניים שונים . עם הלא מפלגתיים נמנו בכל פעם קבוצות אחרות . לעתים היו אלה בני חמולה שלמה , ובכפר אחר אירגון של אקדמאים . על כל פנים , החזית לא היתה בשום מקום אלא צורה מסוימת של הגמוניה של המפלגה הקומוניסטית . ברגע שכוחות אחרים הרגישו מספיק חזקים ובטוחים בעצמם , הם התפלגו והקימו אירגונים אחרים . כך נולדה הרשימה המתקדמת ביוזמתם של אקדמאים וסוחרים שהתפלגו מהחזית בנצרת בתחילת שנות ה . 80 המירקם החברתי פוליטי החדש הוביל למקרה הראשון של עימות עם השלטון , ביום האדמה , ב 30 במארס . 1976 האירגונים הציבוריים נכנסו למאבק שבו אוחדו שני האלמנטים של הקונפליקט עם השלטון הישראלי , האלמנט האזרחי והאלמנט הלאומי . עניין האדמה הוא מבחינה זו נושא קלאסי המאחד את שני האלמנטים באופן אובייקטיבי , אפילו כאשר אין ניסיון מודע להאחדתם . ביום האדמה באו לידי ביטוי סממנים של מרי אזרחי : שביתה כללית , הפגנות ועימות אלים עם כוחות הביטחון . הפקעת האדמות נעשתה לצורך "ייהוד הגליל" —הביטוי הבוטה ביותר שבו מבהירה המדינה את יחסה לאזרחיה הלא יהודים כאל זרים ולא שייכים . השלטון הגיב על סממני ההתארגנות הלאומית ועל המרי בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים . המדינה איננה מדינתכם ולא נסבול כל אקט של מרי ! יום האדמה היה האקט הראשון והאחרון אשר איחד את הערבים בישראל לפעולה לאומית / אזרחית . בכך טמון כוחו . על סמליו , זיכרו וימי השנה שלו התקיימו תנועות פוליטיות במשך תקופה ארוכה יחסית . אבל גם השלטון וגם האירגונים הציבוריים והמפלגות הפוליטיות בקרב הערבים בישראל הפיקו את הלקח של היום הזה , כך שהוא לא חזר על עצמו אלא באזכרה .
|
|