|
|
עמוד:205
11 קיומה של סתירה סובייקטיבית מסוג זה , כלומר של סתירה בלב הזהות , היא לכאורה זירה אידיאלית ליישום הדיאלקטיקה כשיטה מחקרית . למעשה , המחקרים הסוציולוגיים השונים על הערבים בישראל עסקו בדרך כלל בצד אחד של הסתירה : אצל רוזנפלד ( רוזנפלד , ( 1979 הודגש תהליך הישראליזציה מודרניזציה הכפוי , אצל חוקרים אחרים כמו אלי רכס ( רכס , ( 1985 הודגש תהליך המודרניזציה רדיקאליזציה . בעשור האחרון חלו התקדמות ואפילו מהפך בחקר האוכלוסיה הערבית בישראל , אצל סמי סמוחה ותלמידיו היהודים והערבים . אלה נוטים לראות את הכפילות בזהות , או אפילו את הסתירה , לא כמכשול או שלילה בלבד , אלא כמהות הדבר עצמו , כגורם שעשוי להפרות את המחקר ( סמוחה , . ( 1984 למרות התקדמות זו , חסרים , לדעתי , שני גורמים במחקר הסוציולוגי על הערבים בישראל : א . לא התפתחה סוציולוגיה שנקודת ראותה פלסטינית , כלומר סוציולוגיה שהיא יותר מאנתרופולוגיה מזרחנית . היו גם , כמובן , חוקרים פלסטינים , שהמשיכו לכתוב את סיפורם של הערבים בישראל כחלק מן הטרגדיה , קרי ההיסטוריה הפלסטינית . הם התמקדו בצד האחר של הסתירה . הישגם נעוץ ביכולתם להצביע על ההמשכיות של הישות הערבית בישראל עם ההיסטוריה הפלסטינית ובפירוט תופעות האפליה הלאומית בישראל . אבל , לא נמצא אצלם דיון סוציולוגי המתייחס לייחודם של הערבים בישראל מנקודת ראות פלסטינית . ב . המחקרים השונים נטו , בדרך כלל , לעסוק בהיבט הפוליטי , וליתר דיוק ב"התנהגות הפוליטית" של הערבים בישראל , כפי שהיא באה לידי ביטוי לפני ואחרי הבחירות לכנסת ולמועצות המקומיות . נושא הזהות נקשר כך להתנהגות הפוליטית , ולהיפך . לאחרונה מסתמן מאמץ לחקר המצב החברתי כלכלי של הערבים בישראל . החלוץ והבולט בכיוון זה הוא הנרי רוזנפלד , אבל הנושא זוכה גם לעניין אצל חוקרים ערבים . חשיבותם של מחקרים אלה היא בכך שהם מעמידים את הזהות הכפולה על רגליה , בכך שהם חושפים את צידה החומרי במציאות הכלכלית חברתית . הכפילות בזהות , או בהתנהגות הפוליטית שוב אינה מתוארת כסוג של משבר נפשי , אלא —ובעיקר — כשבר במציאות . למרות שעל פני השטח מסתמנת התעסקות אובססיבית בנושא הערבים בישראל , במיוחד אצל חוקרים ערבים ( שמן הראוי לעודדם לעסוק בדבר מה נוסף פרט ל"עצמם , ( " אינני מכיר חוקר ערבי מישראל שתחום עיסוקו הוא החברה הישראלית , העולם הערבי או המערב . בדרך כלל נושא העבודה הסמינריונית או עבודת הדוקטורט של החוקר הערבי הפועל באוניברסיטה ישראלית , הוא היבט זה או אחר של סוגיית הערבים בישראל . אולם למרות זאת , לדעתי יש צורך לעודד את המשך המחקר , במיוחד בכל הנוגע לדיון במציאות החברתית כלכלית . אפשר , כמובן , להפיק תועלת רבה מן העבודה המחקרית שנעשתה במסגרת האוניברסיטה הישראלית , אבל אין לשכוח לרגע אחד שהאוניברסיטאות הן חלק ממערכת הכוח הקיימת במדינה , גם מבחינת הקשרים התקציביים והאירגוניים , וגם מבחינת ההגמוניה האינטלקטואלית . המחקרים על הערבים בישראל באוניברסיטה משרתים מטרות שויות מאלה של התיאוריה הביקורתית , ומטרותיה של זו מחייבות גישה מחקרית אחרת . בסופו של דבר , מטרת המחקר האוניברסיטאי היא לפתח מודלים שנועדו להסביר ולנבא את ההתנהגות הפוליטית של האוכלוסיה הערבית , כחלק ממנגנוני הבקרה והשליטה . תוצר הלוואי של תהליך זה הוא מצד אחד , בקרה ושליטה גם על החוקרים
|
|