|
|
עמוד:191
מעמד של מיעוט לאומי ערביי ישראל הם מיעוט אתני ולאומי כאחד . במדינה דמוקרטית מתוקנת הם היו נהנים הן מזכויות פרט כאזרחים , והן מזכויות קיבוציות מיוחדות כבני מיעוט מובחן . הערבים בישראל נהנים אומנם ממעמד של מיעוט אתני , אך אין הם מקבלים זכויות לאומיות . המדינה מכירה בערבים כמיעוט דתי , לשוני ותרבותי . הערבים מאורגנים , כמו היהודים , כעדה דתית , המסדירה בעצמה את כל ענייני האישות של חבריה . המוסלמים , הנוצרים והדרוזים נהנים מחופש פולחן ומקבלים מימון חלקי מן הממשלה לשירותי הדת שלהם , אך מעמדה של העדה המוסלמית איננו שווה למעמדה של העדה היהודית השלטת . כך , למשל , חסרים המוסלמים מוסדות מסויימים כמו בית דין עליון שרעי , מועצות דתיות מקומיות , סמינרים או קולג'ים דתיים להכשרת אנשי דת ואין להם שליטה על נכסי הוואקף המוסלמי . התביעות לתיקון מצב זה הופכות לתקיפות יותר ויותר ככל שהתודעה האיסלאמית והפונדמנטאליזם האיסלאמי מתפשטים והולכים בקרב ערביי ישראל . לפי החוק הישראלי זכאים הערבים לבתי ספר משלהם ולערוצי רדיו וטלוויזיה בערבית במימון המדינה . יתרה מזו , במגעים עם גופים רישמיים כמו בתי משפט ומשרדי ממשלה , רשאים הערבים הישראלים להשתמש בערבית . לעומת זאת , ברשות הרבים , ובמיוחד בשילוט של שמות יישובים ורחובות , כמעט ולא נעשה שימוש בערבית . השפה הערבית גם איננה נילמדת כשפת חובה בבתי הספר היהודיים , וזאת לעומת הוראת השפה העברית כשפת חובה בכל בתי הספר הערביים . למרות זאת , מראה הציבור היהודי נכונות רבה לקדם את השימוש בערבית . בעוד 83 . 4 % מהמשיבים היהודים , בסקר משנת , 1985 תמכו בהמשך הדומינאנטיות של השפה העברית במוסדות המדינה , 48 . 2 % סברו שיש לחייב את השימוש בערבית בשלטי רחובות ויישובים , ו 50 . 4 % אף הרחיקו לכת והסכימו להשוואת מעמד הערבית בבתי ספר יהודיים למעמד האנגלית—גם אם החלטה כזו תחייב קיצוץ של שעות לימוד במקצועות אחרים . מגמות חיוביות אלה כלפי הערבית היו אף בולטות יותר בקרב מידגם מיוחד של מנהיגי ציבור שניכללו בסקר . 1985 הערבים מתפקדים היטב כמיעוט תרבותי . הרמה הגבוהה של שימור תרבותי בקרב ערביי ישראל נובעת מכמה סיבות : ( א ) הזכות להפעיל מערכת חינוך ערבית נפרדת במימון המדינה ; ( ב ) החופש לשמר את תרבותם ולטפחה , וכן האפשרות לקיים קישרי תרבות עם שאר הפלסטינים ועם העולם הערבי בכלל ; ( ג ) ריכוז גיאוגרפי תרבותי 90 % ) מערביי ישראל חיים בגליל , במשולש ובצפון הנגב . ( בשל כך הפכו ערביי ישראל למיעוט דו תרבותי , אך לא מוטמע : הם אימצו כמה מדפוסי התרבות הישראלית לצד , ולא במקום , תרבותם הערבית . למרות זאת , תרבות ערביי ישראל אינה נחשבת כחלק מן המורשת הלאומית , אלא כתרבות נפרדת של מיעוט , ואפילו כנחותה . יש הסכמה לאומית שיש לשמר את מעמד הערבים כמיעוט לא מוטמע , כשם שיש לשמר את מעמד היהודים כרוב לא מוטמע . כל עוד מדינת ישראל היא מדינה יהודית ציונית , יש ליהודים אינטרס משוריין להשאיר את האוכלוסיה הערבית בסטטוס של מיעוט אתני , זאת כדי לצמצם את סכנת ההתבוללות ונישואי התערובת וכדי למנוע את הפיכת ישראל לחברה פלוראליסטית ופתוחה באמת . שלילת מעמדם של ערביי ישראל כמיעוט לאומי ערבי פלסטיני ( להבדיל ממעמד של מיעוט אתני ) הוא לב הבעייה . בהיותם חלק הן מהאומה הערבית והן מהעם הפלסטיני , זכאים ערביי ישראל למעמד של מיעוט לאומי , אך זה לא ניתן להם . בה בעת אין הם
|
|