|
|
עמוד:190
בהטבות אלה ( תוספת מיוחדת לקיצבאות הביטוח הלאומי למשפחות מרובות ילדים , הטבה בתנאי משכנתאות לדיור וכיו"ב ) ולכן מניעתן מערבים היא בעליל בגדר אפליה . הקצאה מפלה של מקורות ושירותים מצד משרדי הממשלה היא נוהג רווח . הסובסידיה לנפש שמקבלות המועצות המקומיות הערביות ממשרד הפנים מגיעה רק לשליש מזו שמקבלות המועצות המקומיות היהודיות ( אלחאג' ורוזנפלד , . ( 1990 להוציא מקרים בודדים , אין ערביי ישראל נכללים בפרוייקטים שנועדו לסגירת הפערים העדתיים והחברתיים בישראל , למרות שהם היו עשויים להיות זכאים להם לפי קני מידה אוניברסליים של ניזקקות . פרוייקטים אלה כוללים הנחות מס ליישובי פיתוח לשם עידוד השקעות הון ומשיכת תושבים חדשים , תוכניות רבות להעשרת ההשכלה והתרבות ופרוייקט שיקום השכונות . הקיפוח מסוג זה צומצם במידת מה על ידי ממשלת העבודה לאחר בחירות . 1992 גם השימוש בשיקולים בטחוניים כדי להגביל את חרויותיהם של הערבים נפוץ בישראל . מדי פעם בפעם מפעילים השלטונות תקנות לשעת חירום כנגד הערבים כדי להגביל את חופש התנועה שלהם , לעצור "חשודים , " למנוע התאגדויות ולאסור פירסומים בערבית . ערבים מסויימים אפילו לא קיבלו "הכשר" ( בטחוני ) לעבוד כמורים במערכת החינוך הממלכתית . ערביי ישראל נשפטים לעתים קרובות בבתי משפט צבאיים , שעה שעל אותו סוג של עבירות בטחוניות יהודים נשפטים בבתי דין אזרחיים ( חברי המחתרת היהודית , למשל . ( השלטונות מטפלים לעתים קרובות במחלוקת פוליטית לגיטימית כאילו היתה מעשה חתרנות , למרות שאיננה מהווה איום ברור ומיידי על בטחון המדינה . לדוגמה : בשנת 1980 אסרו השלטונות על כינוס "קונגרס ההמונים הערביים" בנצרת , שתוכנן באורח גלוי ופומבי , בטענה כי הדיונים בו עלולים ליצור זיקה לאש"ף . הציבור היהודי אתנוצנטרי אפילו יותר מן המחוקקים , קובעי המדיניות ואנשי המינהל היהודים . בסקר שנערך בשנת , 1988 השיבו 73 . 896 מהיהודים שיש להעדיף יהודים על ערבים , 42 . 8 % תמכו במניעת זכותם של ערביי ישראל להצביע בבחירות , ו 44 . 8 < 70 היו בעד הוצאת המפלגה הקומוניסטית ( המיוצגת בכנסת מאז ( 1948 אל מחוץ לחוק . נוסף לכך , הסכימו 39 . 9 % מהמשיבים היהודים שעל ישראל לחפש כל דרך לעודד את הערבים לעזוב את הארץ , 36 . 9 % הסתייגו ממדיניות זו ורק 23 . 2 % התנגדו לה . לא פחות מכך מרשים המימצא ש 74 . 8 % מבין היהודים שנשאלו לא הביעו נכונות לעבוד תחת ממונה ערבי . עמדות אלה הן חלק ממיכלול רחב יותר של עמדות הרואות את הערבי כבלתי מהימן , אזרח מדרגה שנייה , וזר שאינו רצוי כל כך במדינה היהודית . לאור עמדות כאלה אין פלא כי אפליה כלפי ערבים היא מעשה של יום יום . אפליה כזו נפוצה בעיקר בחברות המקבלות עובדים לתפקידי צווארון לבן ' , בהשכרת דירות למגורים , או במוסדות האוכפים את החוק . רוב היהודים אינם רואים באפליה לרעה של הערבים בעייה , שכן לדעתם זהו תוצר לוואי של העדפה מוצדקת לטובה של יהודים במדינה יהודית . יתרה מזו , מרבית היהודים סבורים כי הערבים אינם זכאים לזכויות שוות משום שאין הם ממלאים חובות שוות , באופן מיוחד חובת השירות בצבא . לבסוף , כל עוד רוב היהודים ימשיכו לראות בערבים גייס חמישי בכוח , ימשיכו כל ההגבלות הנוכחיות המוטלות על הערבים להיתפס כבלתי נמנעות ואפילו כמוצדקות .
|
|