|
|
עמוד:189
ערביי ישראל שהמדינה תכיר בתרבותם הפלסטינית כחלק מהתרבות הלאומית של המדינה , וכייסוד בלתי נפרד מתוכנית הלימודים בבתי הספר הערביים והיהודיים כאחד . השלטון הישראלי והציבור היהודי רואים , בדרך כלל , את הלאומיות הפלסטינית כמנוגדת למהות של ישראל וכאיום על עצם קיומה של המדינה היהודית . תביעת ערביי ישראל להכרה בזכות הפלסטינים להגדרה עצמית נתפסת כהבעת התנגדות לתביעה היהודית לבלעדיות לכל שיטחה של ארץ ישראל . תמיכת ערביי ישראל באש"ף נתפסת כתמיכה בטרור ובניהול מאבק לחיסול מדינת ישראל , כפי שנקבע במפורש באמנה הפלסטינית . יתרה מזו , מנקודת מבט יהודית , הקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה נתפסת כצעד באסטרטגיה ארוכת טווח " ) תורת שלבים ( " שתכליתה הסופית היא הכחדת מדינת היהודים . תמיכת ערביי ישראל בפתרון הסכסוך בדרך של שתי מדינות לשני עמים , נתפסת כחוסר נאמנות . תפיסות אלה גורמות למעשה לדה לגיטימציה של עמדת המיעוט בנושא מרכזי לחייו ולמניעה מראש של דיון דמוקרטי בתביעותיו . החשש היהודי מכוונות הערבים משתקף לא רק במשאלי דעת קהל אלא אף במדיניות הרישמית של ישראל ובתחיקה . כיוון שאש"ף מוגדר כארגון טרור , כל גילוי פומבי של הזדהות עימו אסור ובר ענישה ( למשל , הנפת דגל פלסטין המזוהה עם אש"ף נחשבת עבירה פלילית ; עד 1993 היה גם איסור בחוק על מפגשים עם נציגי אש"ף . ( חרויות האזרח של הערבים אינן מכובדות כיאות מכמה סיבות . הסיבה הראשונה , והחשובה מכולן , היא העדר חוקה או חוק זכויות יסוד ; בשל כך חסרים ערביי ישראל בסיס חוקי בלתי תלוי במאבקם נגד אפליה . שנית , כל עוד ישראל נתונה חוקית במצב חירום תמידי , נעשה שימוש מופרז ושימוש לרעה בתקנות לשעת חירום . כיוון שהמדינה רואה בערבים סיכון בטחוני תקנות אלה מופעלות בעיקר נגדם . שלישית , יש בפירוש ובמימוש בפועל של אופיה היהודי ציוני של המדינה משום אפליה כלפי הערבים . ורביעית , לא זו בלבד שדעת הקהל היהודית תומכת בהטלת הגבלות על הערבים , היא אף דורשת יחס של העדפה ליהודים . לצירוף כל הסיבות הללו יש השפעה עצומה , וכל אחת מהן כשלעצמה מספקת כדי להוריד את ערביי ישראל למדרגת אזרחים מדרגה שנייה . בחינה ביקורתית של חוקי המדינה ותקנותיה , שערך קרצ'מר , ( Kretzmer , 1990 ) מגלה אפליה משמעותית כנגד ערביי ישראל , למרות העיקרון של שוויון בפני החוק השורר בישראל . למעשה , נגרמה סטייה של ממש מעיקרון זה במעמד המיוחד שהוענק בחוק לסוכנות היהודית ולקרן הקיימת לישראל , שני גופים הממלאים תפקידים מעין ממלכתיים , כגון תיכנון ומימון יישובים כפריים חדשים , תמיכה במוסדות תרבות , מתן שירותים לקשישים ולנזקקים ופיתוח קרקעות והחכרתן . כפי שמפורש בתקנונים שלהם , השירותים של מוסדות מרכזיים אלה מיועדים ליהודים בלבד . בה בעת מונע השלטון ממוסדות לגיוס כספים של הערבים לערוך מגביות בחוץ לארץ , כדוגמת המגבית היהודית המאוחדת , זאת בנימוק שחלק מהכנסות אלה עלול להתקבל מארגוני טרור . האפליה מתבטאת גם בעובדה שחוק מתן שירותי דת מחייב הענקת כספים ציבוריים לשירותי הדת היהודית בלבד . יחד עם זאת , האפליה נגד ערבים נעשית בעיקרה בדרכים עקיפות . כך , למשל , השימוש המפלה הנרחב בשירות הצבאי כקנה מידה לחלוקת הטבות בולט במיוחד , שהרי רוב היהודים משרתים בצבא בעוד שרוב הערבים אינם משרתים . הגם שאין בכך פסול שמדינה מעניקה הטבות מסויימות לחייליה לאחר שיחרורם , הרי בישראל נעשה שימוש כוללני
|
|