|
|
עמוד:181
את הנטישה ההמונית של האשכנזים את מעמד הפועלים ואת חדירתם למעמדות הגבוהים . רוב המזרחים שוכנו במקומות יישוב שבהם ניתנו שירותים ירודים . חלק מהם נשלח לעיירות הפיתוח החדשות שסבלו מאבטלה רבה ומתעסוקה ללא קידום . אלה שיועדו להקמת מושבים חדשים קיבלו אמצעים ומיכסות ייצור לא מספיקים , כך שלא היה לאל ידם להתחרות עם המושבים הוותיקים המבוססים . העולים החדשים המזרחים היו חלשים מכדי שיוכלו להתנגד לתיעולם לשכבות הנמוכות ולהפלייתם לרעה בהקצאת המשאבים . בין חולשותיהם בלטו השכלה פורמלית נמוכה , משפחות גדולות , חוסר נכסים , העדר חלופה בצורת מדינה אחרת שאפשר להגר אליה , העדר רשת כלשהי של קרובים וחברים מקרב הוותיקים ובעלי עמדות הכוח , וכן ניסיון מועט בהתארגנות ובפוליטיקה מודרנית . הנהגת תנועת העבודה שלטה על כל מרכזי הכוח וקבעה את המדיניות שיצרה ריבוד עדתי . היא גם הפיצה את התפיסה לפיה העולים המזרחים הם דור מדבר אבוד , המאיים על הדמוקרטיה והתרבות הישראלית . צרכיהם הוצגו כמועטים והם היו אמורים להכיר תודה על כל מה שניתן להם . אם כי לא היה ברור אם הם עצמם מסוגלים לעזוב את תרבותם ולרכוש את תרבות הוותיקים , הרי מילדיהם ציפו להיטמע לגמרי בחברה הישראלית . לפגיעה החמורה של מדיניות האפלייה נוסף העלבון הקשה של האידיאולוגיה הפטרונית והסטריאוטיפים המשפילים . צירוף מיוחד במינו זה של צרכי המדינה הדחופים , מדיניות מפלה , וחולשות המזרחים , הוא הגורם להיווצרות מבנה ריבודי מעמדי עדתי מגובש . מסיבה זו חשים המזרחים עד היום טינה לתנועת העבודה והם העתיקו את תמיכתם הפוליטית בשנת 1977 ממחנה העבודה למחנה הימין . מנקודת מבטה של תנועת העבודה המדיניות של שנות החמישים היתה בלתי נמנעת : יישומה שירת את המטרות הלאומיות וסיכל את האיום על הדמוקרטיה והתרבות הישראלים . הריבוד העדתי הממוסד בקרב היהודים מהווה בעייה רצינית . הוא גם ניצב כאות כשלון של הציונות והמדינה היהודית , שיש להן מחוייבות מוצהרת להשגת שילוב עדתי מלא . תרבות למזרחים ולאשכנזים יש כיום תרבות יסוד משותפת המורכבת מדת יהודית , לאומיות יהודית , שפה ותרבות כתובה עברית , דפוסי התנהגות ישראליים מקומיים , מעין "אתיקה פרוטסטאנטית ישראלית" ( הכוללת שימת דגש על כישורים , הישגיות , עבודה קשה , השקעה ותחרותיות , ( וכמה השפעות מערביות אחרות ( אתוס דמוקרטי , תרבות משפטית אנגלו סאכסית , חומרנות , סגנונות חיים של המעמד הבינוני ותרבות המונים . ( תרבות ישראלית זו היא מערבית למחצה . היא לא מערבית במשפחתיות החזקה שלה , במרכזיות של שיקולים לאומיים וקולקטיביסטיים בחיי הפרט , בהחשבה של יחסי אנוש ושכנות , בתפיסת החוק כהגבלה בת מיקוח ולא כל כך מחייבת , ובחדירה היתרה של הדת לחיי היחיד והציבור . למרות שהתרבות הישראלית משותפת לשתי העדות , הן שונות בתרבות המישנה שלהן . ההבדל המכריע ביניהן הוא שמירת הדת . המזרחים מיוצגים פחות בקרב החרדים מחד והחילונים מאידך ; יש להם מינהגים דתיים משלהם והם מפרשים ומקיימים את המיצוות באופן פשרני ומעשי יותר . משפחותיהם גדולות יותר , מלוכדות יותר והיחסים
|
|