שסעים מעמדיים, עדתיים ולאומיים ודמוקרטיה בישראל

עמוד:177

לתעשיינים לשם הגדלת מפעלים ויצירת תעסוקה , ולמימון שירותי רווחה . למרות שהתמיכה החיצונית לא מעודדת התייעלות ועצמאות כלכלית , הריהי מקילה ביותר על החיים בישראל . היא חונקת את התפתחותה של תודעה מעמדית , משום שצבירת הון פרטי איננה תוצאה ישירה והכרחית של ניצול עובדים , אלא בעיקרה תוצאה של הפרטת כספי ציבור המועברים מהמדינה לעידוד צמיחה כלכלית . יש להעיר בהקשר זה , שהחלוקה והניהול של סיוע החוץ לא יצרו בעייה חמורה של שחיתות פוליטית ונפוטיזם , כפי שמוצאים באמריקה הלטינית , אפריקה השחורה , מזרח אירופה , סין ומדינות אחרות . שלישית , בנוסף לייבוא הון , יש לראות בעבודה הזולה מהגדה המערבית ומרצועת עזה גורם נוסף להגדלת מבנה ההזדמנויות של האוכלוסיה הישראלית . 120 , 000 העובדים הפלסטינים , משוללי האזרחות הישראלית , מהווים 6 % מכוח העבודה הישראלי ( בשנת , ( 1992 אך שיעור גבוה בהרבה בענפי הבניין והחקלאות , ובמידה מסויימת גם בתעשייה ובשירותים . הם משחררים את המועסקים הישראלים מרוב עבודות הכפיים הלא רצויות , מקצצים את עלות העבודה לתועלת המעסיקים , ומקטינים את הלחץ על המעסיקים 6 להתייעל ולהשקיע באוטומציה . רביעית , מדיניות הרווחה הינה מוצלחת למדי . כפי שצויין לעיל , מדיניות זו הצליחה למנוע התפשטות עוני משווע והיווצרות תת מעמד . ישראל נחלצה מפגעים אלה , הצפויים לפשות בחברה הקולטת מספר רב של מהגרים עניים וחסרי השכלה . עוני בשיעור של 15 % הוא הישג של מדיניות הרווחה . עם זאת , מדיניות זו רק האטה את קצב הגידול של אי השוויון . הסיבה החמישית לכך שאי השוויון איננו מהווה סלע מחלוקת פוליטי היא שהסתירות באידיאולוגיה החברתית של המפלגות בארץ מונעות מהן פיתוח והצגה של מדיניות חברתית חלופית , והן מסתפקות בהסכמה כללית על הצורך בשירותי רווחה . הפרוגרמה הסוציאליסטית של תנועת העבודה לא האריכה ימים . לאחר שהשיגה הגמוניה בראשית שנות השלושים . ריכזה מפא"י את מאמציה בבינוי אומה ולא במאבק מעמדי , ובמיוחד היו מעייניה נתונים לבניית הסתדרות העובדים הכללית . בתקופת המדינה הפכה מפלגת העבודה למפלגה סוציאל דמוקרטית , ובהנהגת בן גוריון היא יישמה את האידיאולוגיה הלאומית , העל מעמדית , של ממלכתיות . בשנות השבעים נטשו המעמדות הנמוכים את מפלגת העבודה , כך שהיום עיקר כוחה הוא בשכבות הבינונית והגבוהה , והיא מפולגת מבפנים בין סיעות המצדדות והמתנגדות לחלוקה יותר שוויונית של העוגה הלאומית . טישטוש כזה מאפיין באותה מידה את מפלגת הליכוד . היא מורכבת מתנועת החרות , אשר להלכה דוגלת בכלכלה חופשית , אך בפועל מונחית על ידי פופוליזם , ומהמפלגה הליברלית המאמינה בכלכלת שוק ומייצגת את בעלי היכולת מהסקטור הפרטי ונתמכת על ידם . כתוצאה מכך שהמסה האלקטוראלית של הליכוד היום מקורה בשכבות הנמוכות , ומכך שהמפלגה מפוצלת בתוכה בין סיעות בעלות תפיסות כלכליות מנוגדות , הליכוד נוקט מדיניות של פופוליזם עמום . גורלו של השמאל הציוני איננו שפיר יותר . התנועה לזכויות האזרח מחוייבת לזכויות ולשלום יותר מאשר לנושאים חברתיים . מפ"ם מדגישה את המלחמה באי השוויון בעוד היא מייצגת את התנועה הקיבוצית המבוססת , ומגינה על האינטרסים המשוריינים של ההסתדרות . אפילו הסוציאליזם של המפלגה הקומוניסטית איננו רלבנטי בגלל התמקדותה בנושא השלום ובעניין הלאומי של המיעוט הערבי . שישית , ההסתדרות מילאה בעבר , וממשיכה למלא היום , תפקיד מכריע בטישטוש הסכסוך המעמדי . מאז היווסדה ב 1920 עסקה ההסתדרות בבינוי אומה ולא בפוליטיקה

ברירות הוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר