|
|
עמוד:163
ויצרו את גח"ל , שהפך יותר מאוחר לליכוד . שני כוחות נגדיים אלה פעלו כנגד המבנה הקיים של ייצוג הפועלים . כל אחד בנפרד דרש את ביטול הפוליטיזציה של ההסתדרות . את העברת תפקידיה הלא איגודיים למדינה ואת חקיקת חוק בוררות חובה . הקורפוראטיזם הותקף למעשה גם מבית וגם מחוץ . באופן אירוני , למרות איומים אלה על מפא"י , חיזקו תוצאות הבחירות לכנסת את יכולתה של הממשלה להתמודד עם סדר היום החדש שלה , כולל הצורך ברפורמה של הקורפוראטיזם . למרות ששתי המפלגות יחד כרסמו כחמישה אחוזים מעוצמתו של המערך בכנסת , הוא הרוויח מהצטרפותן של מפ"ם ול"ע לקואליציה . עם רוב איתן של 73 ח"כים , שכלל בתוכו גם את מתנגדיה ההיסטוריים של מפא"י , יכולים היו מנהלי המדיניות הכלכלית לנקוט צעדים בלתי פופולריים ללא חשש . המיתון כשיטה לפתרון בעיות נסכם את טיעונינו : תעסוקה מלאה הבליטה וגם החריפה את הניוון של האסטרטגיות הממלכתיות בניהול הכלכלי , החברתי והפוליטי . בתנאים בהם עבודה מאורגנת היתה מסוגלת להגדיל את העלויות ולהתנגד לנסיונות העלאת הפריון , ושבהם אין בכוחה של המערכת להבטיח אספקת כוח עבודה משני זול , החולשה של הקפיטאליזם המסובסד על ידי המדינה נעשתה בולטת ביותר . הבעיה החמירה במיוחד שכן האמצעים הזמינים ה "קשים" כדי לעמוד בהתחייבויות חיצוניות ( ייצוא והשקעות ישירות ) לא הספיקו כדי לפצות על הירידה במקורות ה"רכים" של ההון הנכנס . יתר על כן , לא היתה צפויה עלייה שתמריץ את הצמיחה . המשבר המתפתח לא פגע במדינה באופן עקיף בלבד — בשל תפקידה המרכזי בקביעת המדיניות הכלכלית —אלא בניהול ענייניה היא גם כן . במיוחד בא הדבר לידי ביטוי במחיר הגבוה ששילמה הממשלה בניסיונה להבטיח פופולריות פוליטית באמצעות העלאת המשכורות למרות פיחות בהכנסות מחו"ל . מעבר לכך , קברניטי המדינה נאלצו להתמודד עם הנזקים שנגרמו לעוצמת ההסתדרות ולשילובה הקורפוראטיסטי במדינה , כתוצאה מן ההיערכות הפוליטית החדשה . תיאור סטטיסטי של דילמות אלו , ומקבילותיהן עד לתחילת שנות השמונים , ניתן לראות בלוח . 1 הרעיון שביסוד מדיניות המיתון היה תגובה כפולה לבעיות שפורטו לעיל : מצד אחד , שימת קץ ל"תעסוקת היתר" כדי לערער את בסיס כוחם העצמאי של העובדים ולחזק את ההסתדרות והמעסיקים , ומצד שני , גרימת זעזוע למגזר העיסקי כדי להרחיק מפעלים ומעסיקים מיותרים ובלתי תחרותיים . פרשנות זו ניתנת להוכחה מכמה בחינות . ראשית , גרימת אבטלה היתה הפתרון המעשי היחיד למשבר , שכן תגובות חלופיות לא היו מצליחות לשבור את המיליטאנטיות הפועלית ( ר' . ( Greenwald , 1972 דוגמה טובה לדילמה של מעצבי המדיניות ניתן למצוא ב . 1966 אז נכשל ניסיון לקזז הטבות שניתנו לעובדי מדינה לפני הבחירות באמצעות מניעת העלאות שכר דומות במגזר העיסקי והעלאת המסים העקיפים . התוצאה היתה גל של שביתות , צמיחה מחדש של ועדי פעולה בין מפעליים והתנגדות אפקטיבית לדרישת הממשלה שלא לכלול את המסים החדשים לצורך חישוב מדד יוקר המחייה . אי אפשר היה להגיע להסכם קונסנזואלי רחב כי סמכות ההסתדרות דעכה והלכה , השפעת מפא"י נשחקה , ובשל המתח התחרותי בין קבוצות עובדים שונות . מומחים רבים המליצו על פיחות , אלא שכל עוד לא הושג שקט תעשייתי באמצעות אבטלה לא היתה בו תועלת . הפיחות היה גורם לעליית מחירי הייבוא , שהיו
|
|