|
|
עמוד:160
מקורות המשבר של אמצע שנות השישים מדיניות שנות השישים להבטחת תעסוקה מלאה הגיעה בחלקה לביטולה העצמי , ובחלקה האחר עורערה על ידי דינמיקות חיצוניות שהחלישו את חיוניותה . הבעיות שהמדינה היתה צריכה להתמודד עימן לא התמקדו רק במישור יחסי העבודה . הן נגעו גם למנגנונים הכלכליים , שסיפקו עד אז את הבסיס החומרי לתעסוקה מלאה : הכוונה היא במיוחד לתפקיד הפטרנאליסטי של המדינה . מגבלות המודל של צמיחה פטרנאליסטית . תפקידיה של המדינה בכלכלה נחלקו לשלושה סוגים : ראשית , המדינה היתה מקור משמעותי ביותר לביקושים ישירים ועקיפים . שנית , המדינה סיפקה סובסידיות מגוונות כדי ליצור "אקלים" נוח למגזר העיסקי באופן כללי . ושלישית , המדינה נתנה תמריצים סלקטיביים , המכוונים לעידוד הייצור ליצוא וליצירת תחליפי ייבוא , ותמריצים להזרמת השקעות פרטיות ( במיוחד מחו"ל . ( כדי שהמדינה תוכל להמשיך בפעילותה הענפה כצרכנית , כמשקיעה וכמסבסדת , היא נדרשה לבעיות הבוערות של הרחבת האוכלוסיה בשנות החמישים , ונזקקה להכנסות במטבע זר שיספיקו למימון ההוצאות . בתחילת שנות השישים החלו תנאים חיצוניים הכרחיים אלה להעלם . צימצום חד בעלייה חל בשנים , 1964-1965 וגל עלייה חדש לא נראה באופק . בה בשעה התייצבו גם רמת ההעברות החד צדדיות וההלוואות מחו"ל , עליהן סמכה המדינה כמקור להון זול . שניים מן המקורות החשובים ביותר ( סיוע אמריקני ופיצויים מגרמניה ) היו בתהליך הצטמצמות . פעמוני האזעקה צילצלו ב , 1962 ושוב ב , 1964 כאשר הגרעון המסחרי עלה ב 30 % למרות שב 1960 הגיעו ההכנסות מן הייצוא עד כדי כיסוי מחצית מעלות הייבוא , היה הכרח בלקיחת הלוואות לטווח קצר ו / או ניצול יתרות הרזרבה כדי לסגור את הפער . המשבר המסחרי שימש כאזהרה למעצבי המדיניות באשר לחוסר ההצלחה של מאמציהם בעבר לבנות משק תעשייתי המצמצם את הייבוא ומגדיל את הייצוא . התעשייה סבלה מהשקעות יתר ( בגלל נדיבות המדינה , ( לא עמדה בתחרות הבינלאומית ( חלקית בגלל מדיניות דואלית של הגנה על הייצור המקומי ומתן סובסידיות לייצוא ) והיתה בלתי יעילה ( כתוצאה מניהול כושל , מימדים קטנים ומיחסי עבודה בעייתיים . ( בלי להיכנס לשאלת הבעלות הפורמאלית , מרכזיותה של המדינה כמקור למשאבים ולהגנה על המשק סתר בהכרח את היעילות הכלכלית . יתר על כן , מערכת זו הטילה מחויבויות ברורות על המדינה . בין אלה מונים חוקרים , למשל , דרישות להצלת מפעלים שסכנת פיטורים מאיימת עליהם בשל כישלונות ניהוליים ; לחצים המופעלים על המתכננים הממשלתיים להעניק תמריצים בלתי מוצדקים מבחינת העדיפויות הלאומיות , אי יכולתם של מפעלים לכבד התחיבויות שנתנו תמורת תמריצי ייצוא ; ונטייה של התעשיות החלשות דווקא להיות ממוקמות בפריפריה בה מושקעות הסובסידיות הציבוריות הגבוהות ביותר . ההשקעות של ההסתדרות ושל המגזר הפרטי כאחד היו תלויות במענקים ובהלוואות ממשלתיות , ולא בשוק ההון ( המצומצם ) או בהשקעה חוזרת של רווחים שלא חולקו . לפיכך , לא יכלה הצמיחה הכלכלית לקיים את עצמה . האליטה של מפלגת העבודה היתה מודעת לחולשה זו , אך תלתה תקוות גבוהות במשיכת השקעות —במיוחד יהודיות—מחו"ל . תקוות אלו לא התממשו אלא מתחילת שנות השישים , כאשר ההשקעות מחו"ל עלו לרמה של כרבע ואף יותר מסכום ההעברות
|
|