|
|
עמוד:159
הקורפוראטיזם ומתנגדיו . בין אין ספור המערכות והמשאבים ההסתדרותיים מילאו ועדי העובדים תפקיד שאיפשר למפלגה להעניק חסות , ליצור קשרים של תלות חומרית , לגייס פעילים , להפיץ תעמולה , להעניש או לספח מתנגדים . יכולת זו היתה חיונית לא רק להנצחת ההגמוניה הפוליטית של מפא"י אלא גם כבסיס לשילוב ההסתדרות במדינה כאיגוד מקצועי . משום שליטתה של מפא"י הן במפלגה והן בהסתדרות , מילאה מפלגה זו תפקיד מכריע בקביעת תוכנם של הסכמים תקופתיים כוללניים , שנחתמו בין ההסתדרות לבין התאחדות התעשיינים חסרת ההשפעה של המגזר הפרטי . בפעולתה ההחלטית לטובת " האינטרס הלאומי" אימצה ההסתדרות את ההשקפה , לפיה ריסון העובדים ( איפוק בתביעות להעלאת שכר , הימנעות משביתות וגידול בפריון ) חיוני לרווחיות ולצמיחה כלכלית . לפיכך , נעתרה לפרקים ההסתדרות לתביעות ממשלתיות להקפאת שכר ולהגבלת תוספת היוקר . ההסתדרות אף תמכה בעיקרון , שיש ליצור זיקה בין רמת השכר ובין הפריון הן ברמת הפרט ( באמצעות שכר עידוד ) והן ברמת הכלל ( באמצעות מדיניות שכר כוללת . ( בסיכומו של דבר , ההסתדרות נראית לנו כאירגון קורפוראטיסטי קלאסי : הן בצורתה 9 האירגונית והן מבחינת תפקידה כמתווכת בין הפועלים למדינה . ברם , הדבר לא מנע צמיחת נטיות אופוזיציוניות משמעותיות בתוך המערכת . סימנים למרד של חברים מן השורה באו לידי ביטוי בקרב פועלי התעשייה ( לעתים קרובות בעידודם של פעילי מפלגות השמאל בהסתדרות ) ובקרב שכירים ( ובמיוחד עובדי צווארון לבן ) המרוכזים במגזר הציבורי . יעילותה המעשית של מדיניות השכר ההסתדרותית במניעת עליית שכר העבודה מוטלת , איפוא , בספק . יש הוכחות אקונומטריות לכך שבתקופות בהן נמצאה תעסוקה בשפע , פעלה הירידה באבטלה כגורם משמעותי לעליית המשכורת . יחד עם זאת , נראה שבאמצעות הקפאות שכר קפדניות ניתן היה לנטרל את כוחות השוק לפחות לטווח קצר . ( Artstein & Sussman , 1977 ) למרות חשיבותם של ממצאים אלה , אין בהם כדי ללמדנו מה היה המצב אלמלא השפעתה המרסנת של ההסתדרות . למעשה , דגם יחסי העבודה שהתפתח בשנות החמישים מנע ביעילות כמה תרחישים חלופיים שהיו עלולים להפוך את אירגון העובדים לכוח מיליטאנטי יותר . עקרונית , יכולה היתה ההסתדרות להשתמש בכוחה האירגוני למען הפועלים החלשים יותר שבשוק העבודה המשני או לפתוח פתח להתאגדויות מקצועיות בלתי מתואמות . במקום לעשות כך , ולמרות מחויבותה המוצהרת לסולידריות פועלית , תרמה ההסתדרות רבות לפילוח שוק העבודה . דוגמה לכך ניתן למצוא בעובדה שבפועל איפשרה ההסתדרות פערי שכר משמעותיים מאד . כמו כן תרמה ההסתדרות למניעת התרחיש החלופי של מיליטאנטיות פועלית בלתי מרוסנת , כפי שהדבר משתקף מנתונים סטטיסטיים לגבי השביתות בשנות החמישים . אלה מצביעות על מעורבות נמוכה של פועלים בסכסוכי עבודה ( מחצית הרמה הנורמלית בעשור שלפני קום המדינה , ( וכן מעט מאד ( 10 % ) שביתות פראיות . ולבסוף — הערכת יעילותו של הריסון הקורפוראטיסטי לא תהיה שלמה אם לא נכיר במימדיה הפוליטיים הטהורים של ההסתדרות . לולא תפקידה כגוף ייצוגי בעל "אחריות ממלכתית" במשא ומתן על השכר , היה ההגיון שמאחורי קיומו של אירגון גג כוללני וריכוזי זה עלול להיות מוטל בספק ; הדבר היה מסכן את יכולתה של ההסתדרות לשמש כמכשיר לגיוס ולסוציאליזציה פוליטית בשירות מפא"י .
|
|