|
|
עמוד:144
סיכום בעבודה זו ניסינו להראות כי מעמדם הנמוך של המזרחים בישראל אינו תוצאה של מורשת העבר שלהם , אלא פרי דפוסי היקלטותם בארץ תוך תהליך פיתוח כלכלי מואץ . מעמד נמוך אינו עמדה אבסולוטית , העוברת עם קבוצה נתונה מדור לדור ומארץ לארץ — אלא עמדה יחסית הנוצרת בתנאים היסטוריים ספציפיים . אותו תהליך בו הפכו מרבית המזרחים לפועלים , הפך את מרבית האשכנזים לבני המעמד המועדף . מובן שלעבר יש חשיבות רבה : ציינו , לדוגמה , את אי ההתאמה בין דפוסי הפעילות הכלכלית שהיו שכיחים בין עולי המורח לבין תוכניות הפיתוח של מנהיגות המרינה . אולם גם ברור שהעבר לא הכתיב את התוצאות הספציפיות שנתקבלו בארץ . ראשית , אנו יודעים כי מזרחים בעלי רקע ונתונים זהים לאלה של העולים שבאו ארצה , ואשר היגרו לארצות אחרות , גורלם היה שונה לטובה ( ר' . ( Inbar and Adler , 1977 שנית , מעמדם הנוכחי של האשכנזים הוותיקים גם הוא לא הוכתב על ידי עברם . מעמדם הוא תוצר של הפיתוח הכלכלי אשר תואר לעיל . פיתוח זה נעשה מתוך מודעות לאפשרויות הטמונות בעלייה החדשה בכלל וכמזרחית בפרט . לו לא היתה העלייה הזו באה — או לו באו עולים אחרים ושונים —ודאי היה גם תהליך הפיתוח שונה , ואיתו גם מעמדם של האשכנזים הוותיקים . מעמדם של המזרחים בישראל כיום מקורו , אם כן , באותו תהליך מודרניזציה שהיה אמור —על פי הדיעה הרווחת —להביאם למעמד שווה לזה של האשכנזים . אך בראש המבנה החברתי אין מדפים ריקים העומדים וממתינים למזרחים ממודרגים שיבואו וימלאום . שינוי במעמדם של המזרחים לא יבוא משינוי במאפיינים שלהם בלבד . הוא יבוא רק עם שינוי של המבנה החברתי כולו . מקומות במדפים העליונים של המבנה יפתחו , רק אם המזרחים ייצרו את אותם מדפים —תוך שינוי היחס בינם לבין האשכנזים . צעד כזה מצריך , בראש ובראשונה , השתחררות מכבלי המיתוס האידיאולוגי של מודרניזציה . תיקוותנו שעבודה זו תהיה תרומה בכיוון זה . הערות מדיניותה המקצועית של ההסתדרות בתקופת העלייה הגדולה ולאחריה הינה נושא לדיון מקיף בפני עצמו , ולא נוכל להיכנס אליו כאן בהרחבה . נסתפק בהכאת הקטע הבא מתוך סקירה על פעולות הוועד הפועל של ההסתדרות בשנים —1959-1956אלה שנות תחילת התיעוש המזורז — שהוגשה לוועידה התשיעית של ההסתדרות . הקטע עוסק בשאלת ההפרשיות בשכר שגדלה באותן שנים —ומבהיר היטב אילו אינטרסים גרמו להסתדרות לפעול כפי שפעלה בנושא ' " כהשקיפנו לאחור אי אפשר שלא להודות , כי אכן היה צורך אובייקטיבי לתקן את הפרשי השכר , לאחר שנצטמקו יתר על המידה . הנהגת ההסתדרות יכלה לדחות את כל הדרישות , לפעול בקו האחידות והשוויוניות , לנהוג תקיפות בכל השביתות הבלתי רשמיות ולאחוז באמצעים ארגוניים ומשפטיים . אך כיום נראה , כי הדרך של היענות חלקית לתביעות וחיפוש אחר פתרונות מוסכמים —היתה צודקת יותר וטובה יותר . המדיניות המקצועית הגמישה מנעה קרע בין ההסתדרות לבין האינטליגנציה והשכבה המקצועית בקרב העובדים . ולא זו בלבד אלא מאז נקבעה מדיניות מקצועית זו —והיא מוגשמת הלכה למעשה — התארגנו בהסתדרות מקצועות אקדמאיים נוספים ובחוגים אלה גוברת ההכרה שכל ענייניהם יוכלו לבוא על פתרונם במסגרת המשותפת של כלל העובדים . האיגוד של האקדמאים המתבדלים נשאר מבודד , ללא אחיזה ציבורית וללא יכולת פעולה . איגוד זה , שהוקם במגמה עויינת לתנועת העבודה בא ^ ובעידוד מפלגות הימין , לא הצליח למשוך אחריו את ציבור האקדמאים ולא הפך לכוח יציג שלו כלפי הגורמים הקובעים את ענייניה המקצועיים והפרופסיונליים של האינטליגנציה העובדת . אנו מקווים , כי
|
|