|
|
עמוד:142
שלישית —וחשוב מכל—הוסוותה העובדה שהמודרניות של האשכנזים הולכת ומתאפשרת , הולכת והופכת עובדה , הודות לעלייתם של המזרחים ה"מסורתיים" המספקים את כוח העבודה הנחוץ לפיתוח הכלכלי המזורז . באותן שנים ממש בהן הפכו מזרחים לפועלים חקלאיים שכירים עונתיים , לפועלי בניין פשוטים , ולפועלי ייצור בלתי מקצועיים בתעשייה , הפכו אשכנזים ותיקים — וחלק גדול מן העולים החדשים —למנהלי עבודה , לפועלים מקצועיים בעלי קביעות , לפקידים עובדי "צווארון לבן , " ולבעלי מפעלים קטנים ובינוניים , השיפור במעמדם , והדרישות שנבעו מן הפיתוח המואץ , איפשרו לבניהם ללמוד בתיכון ובאוניברסיטה , ולהפוך לטכנאים , מהנדסים , ופקידים בכירים , העומדים בראש המערכת הכלכלית , מדינתית , מדעית וטכנולוגית . דהיינו , המערכת האידיאולוגית , אשר מיקדה את הדיון במאפיינים של המזרחים , עזרה להעלים את העובדה ש"מודרניותם" של האשכנזים אינה חל ק ממורשתם ההיסטורית מימים ימימה , אלא מערכת דפוסי פעולה המושגת , במידה רבה , תודות למיקומם של המזרחים בתהליך הפיתוח הכלכלי —מיקום שיוחס , כאמור , ל"מסורתיות" שלהם . הניתוחים והתיאורים כוונו להסיט את הדעת מנקודות הקישור הקונקרטיות שבין העולים המזרחים והוותיקים האשכנזים . העולים הם ה"מסורתיים , " "עשוקי התרבות , " ה "פרימיטיביים , " והוותיקים הם ה"מודרניים , " בעלי "הייעוד החברתי . " בנקודה זו של תוויות מופשטות נעצר הדיון . הקורא או המאזין נשאר עם סטריאוטיפים המרחפים בחלל חברתי . הוא מנוע מלראות שהגורמים השונים אכן נפגשים בדפוס שיטתי של דומינאנטיות ותלות . המפגש בין ה"מסורתי" וה"מודרני" הוא המפגש בין המעסיק והפועל ; הפעיל המפלגתי והמצביע הפוטנציאלי ; המובטל ומזכיר לישכת העבודה ; תושב המעברה ופקיד הסוכנות ; תושב עיירת הפיתוח וראש המועצה ; המורה והתלמיד . העדרה של קונקרטיזציה זו איננו מקרי . הוא מסיט את תשומת הלב מקיומה של מערכת יחסים תלותית שיטתית , וכתוצאה מכך , מחליש את הסיכוי כי תעלה דרישה לשינוי יחסים אלה כתנאי לפתרון " בעיות הקליטה . " דרך נוספת לטישטוש היסוד הדיפרנציאלי בתהליך קליטת העלייה היתה הסטת הדיון לרמה "סובייקטיבית . " הדיון התמקד ברגשותיהם ותפיסותיהם של העולים מתוך הנחה , לעתים קרובות בלתי מוצהרת , כי תפיסות אלה אינן תואמות את המציאות , אלא הן פרי עולמם הסובייקטיבי של העולים . דוגמה לכך היא ההתעלמות בכל הניתוחים הסוציולוגיים מהעובדה , כי עבור רבים מהעולים המזרחים היתה העלייה לארץ כרוכה בירידה אבסולוטית ברמת החיים ובתנאי החיים , אם בתנאי מגורים , או בתעסוקה , או בתזונה . ההתייחסות היחידה לאיזו שהיא "ירידה" היתה במושגים סובייקטיביים , שינוי במעמדם של העולים ביחס לשאר האוכלוסיה , אשר גרם להם להרגיש כאילו חלה ירידה של ממש במעמדם . לא רק שקביעה זו לא היוותה תיאור מהימן של מה שקרה , אלא היה בה גם זילזול בעולים בעצם ההנחה , שלא ייתכן כי בארצם ה"עשוקה" היה להם טוב יותר מאשר במעברה , בערים הנטושות , בכפרי העבודה או בעיירות הפיתוח . היו גם זילזול והתנשאות בטענה , כי האדם עצמו אינו מסוגל להבחין בין הרמה הסובייקטיבית והאובייקטיבית . לרמה זו של דיון היו גם השלכות אופרטיביות חשובות . אם בעיות הקליטה נבעו מ"צורת התפיסה" של העולים המזרחים , הרי יש לשנות את התפיסה ולא את המציאות הנתפסת . ואכן מסקנה זו נקבעה באופן מפורש בסיום הדו"ח של הוועדה הבינמשרדית לבדיקת מצב המעברות ב — 1954
|
|