|
|
עמוד:141
בצורות רבות . אחת הדרכים החשובות ביותר היתה מיקוד התיאור והניתוח במסגרות כלליות , שהוצגו כמסגרות בלתי אנטגוניסטיות . הסוציולוגים לקחו כיחידת הניתוח שלהם את "החברה הישראלית" ולא את הקטיגוריות האנטגוניסטיות בתוך החברה , כמו קבוצות עדתיות , מעמדות וכר . הכלכלנים דיברו על " צמיחת המשק" או "הענף" ולא על הגורמים אשר הושפעו כצורה דיפרנציאלית מצמיחה זו . ההנהגה דיברה על "המדינה" כמסגרת אוניברסלית אשר על פי הגדרתה מתייחסת בצורה שווה לכל אלה הנכללים בתוכה . על ידי קביעה כזו של היחידה הניתוחית , הוסטה המודעות מיחידות אנטגוניסטיות , ועוד יותר חשוב — מהתפתחותם של יחסים אנטגוניסטיים . באופן זה ניתן היה להניח איזה שהוא "כלל" אשר יעדיו נהפכים , על ידי תרגיל הגדרתי , ליעדיהם של כל אלה הכלולים כתוכו . כתוצאה מכך , ניתן היה לפתח ניתוחים על פי קריטריונים של "טובת המדינה , " "צרכי המשק , " או "פונקציות חברתיות , " ולהוציא מכלל דיון את המקום המרכזי אותו תפסו אינטרסים סותרים . טישטוש זה של ניגודים חברתיים שירת בראש ובראשונה את אלה שהיו מעוניינים בהמשך המצב הקיים , בהיותו מקדם את האינטרסים שלהם . דרך חשובה נוספת לטישטוש תהליך הדיפרנציאציה מצוייה בהסבר שניתן לבעיות הקליטה של העולים המזרחים . באופן עקבי ביותר , התמקד "הסבר" זה אך ורק באיפיונים של העולים עצמם —כפי שנתפסו על ידי המנהיגים והחוקרים —ולא ביחסים בין העולים המזרחים לבין גורמים אחרים במערכת . כתוצאה מכך , הוצגו העולים כ"אשמים" במצבם , וכל עול השינוי עליהם . העובדה כי מצבם היווה חלק ממערכת יחסים הוצאה מכלל דיון . הביטוי אולי המגוחך ביותר של גישה זו ניתן על ידי גולדה מאיר באומרה כי — " העולים הביאו איתם את האפלייה . " גישה דומה נמצא בעבודתה של רבקה בר יוסף על המרוקאים , ( 1970 ) שנכתבה בעקבות אירועי ואדי סאליב . גם היא ראתה את שורש בעייתם של המרוקאים באיפיונים שהם "הביאו איתם . " בין יתר הדברים , היא "זיהתה" את האיפיונים הבאים : ניתוק מהתנועה הציונית , אי הבנה לגבי טיבעה של התנועה הלאומית , חוסר הכרה של הליכים דמוקרטיים וכיו"ב . היא פתרה עצמה מכל התייחסות למבנה הכלכלי והפוליטי , בו היו מצויים בוואדי סאליב בחיפה של שנות החמישים , ולקיומה של שיכבה כלכלית ופוליטית , אשר נבנתה מנחיתותם ותלותם של העולים המזרחים . מיקוד הדיון הציבורי בשאלות ה"קליטה" — ומאוחר יותר "סתימת הפערים" — במזרחים ובתכונותיהם וכישוריהם , וההתעלמות משאלת אופי מערכת היחסים ההולכת ונוצרת בין המזרחים לבין האשכנזים , הוציאה את אלה האחרונים מכלל חקירה וניתוח . האשכנזים הסתתרו מאחורי המושג "החברה הישראלית" — וכיוון שזו נתפסה כמודרנית ומתקדמת , הרי שבמשתמע הוצגו האשכנזים כמגלמים את ערכי המודרניות , התעשייה המתוחכמת , הטכנולוגיה , המדע , הדמוקרטיה וכיו"ב . העמדת הדברים בצורה כזו היסוותה חלק מן התהליכים ההיסטוריים הממשיים —וכך תרמה לעיצוב וחיזוק חלוקת העבודה העדתית . ראשית , הוסוותה העובדה שרוב האשכנזים בישראל באו ארצה מחברות אשר , בדומה לארצות המוצא של המזרחים , היו בפריפריה של המערכת הקפיטליסטית העולמית , ואשר נכנסו לתהליכי תיעוש ופיתוח טכנולוגי מדעי באותו זמן , לערך — ולכל היותר דור אחד מוקדם יותר . שנית , הוסוותה העובדה שהחברה היישובית לא עמדה—כפי שראינו במהלך העבודה — בדרגת פיתוח דומה לזו של חברות המרכז במערכת הקפיטליסטית העולמית .
|
|