|
|
עמוד:130
לאור תמונה זו של אי שוויון בולט ומתמשך , יש לבדוק את השקעת המדינה בתחום הבנייה . מקובל לטעון כי המדינה מילאה תפקיד מכריע בתחום זה . כדברי אשכול : " המדינה השקיעה את הונה ואונה , במאמץ בלתי פוסק מימיה הראשונים ועד היום הזה , במתן קורת גג לעולים חסרי כל , או בעזרה לשיכונם של דלי אמצעים , שרק עזרת המדינה איפשרה להם לצאת מתנאי דיור עלובים ודחוקים לדירה צנועה אך מרווחת , בה יכלו לגדל ילדיהם בתנאים אנושיים" . ( 26 : 1966 ) לאור טענות אלה ניתן היה לחשוב כי המדינה ביצעה את השקעותיה תוך מתן תנאים נוחים במיוחד לאוכלוסיה הנזקקת . למעשה היה חלקם של המשתכנים עצמם במימון הבנייה הציבורית ניכר . בשנות החמישים היו 65 % מהמימון בבנייה הציבורית עצמיים , בתוספת אשראי ממוסדות פרטיים ; 35 % מהמימון היו ציבוריים . במספר ארצות אירופיות היה חלקו של המימון הציבורי באותן שנים גבוה יותר ( טנה , . ( 160 : 1963 חשוב להדגיש כי המימון הציבורי ניתן באמצעות הלוואות אפותיקאיות , וכי הריבית על הלוואת אלה היתה גבוהה יחסית , בהשוואה למדינות אירופיות שונות . הריבית בבנייה הציבורית בישראל הגיעה ל 4 . 5 % עד 69 ' 0 לעומת הריבית של 8 % אשר היתה מקובלת בשוק האשראי הפרטי , אולם ריבית ציבורית זו היתה שווה לריבית הנהוגה באותן שנים בארצות אירופה המערבית על משכנתא פרטית , בסך 4 % עד 6 % ( שם , . ( 165-166 נוסף על כך , מחיר הדירה כלל לא רק את הוצאות הבנייה הישירות , אלא אף את הוצאות הפיתוח . D 22 % ממחיר הדירה הוצאו על סלילת כבישים , הנחת ביוב ומים , פיתוח קרקע וסידורי חשמל . כדאי להדגיש כי הוצאות אלה היו גדולות יותר באזורי פיתוח מאשר באזורי המרכז , בהם התשתית היתה כבר מוכנה . על מצב זה מקשה טנה — "האם יש הצדקה לכך שמשתכנים באזורי פיתוח , הממלאים תפקיד חלוצי בקידום אזורים וערים חדשות והמתגוררים בתנאים קשים יחסית , יהא עליהם לשאת גם בהוצאות הפיתוח " ? ( שם , . ( 165 נראה , אם כן , כי הלקוחות העיקריים של הדיור הממשלתי ציבורי היו עולים מארצות המזרח . הממשלה סיפקה , אומנם , מספר רב למדי של יחידות דיור , אולם האיפיונים והתנאים של דיור זה פגעו באוכלוסיה שהופנתה לאזורים המרוחקים , שהיתה בלאו הכי האוכלוסיה החלשה והתלויה ביותר , קרי —האוכלוסיה המזרחית . עד כה בחנו את ה"מוצר" של ענף הבנייה ואת ההנאה הבלתי שווה ממנו . במקביל יש לבדוק את הגורמים השונים הקשורים בתהליך הייצור —את כוח העבודה מחד גיסא , ואת חברות השיכון , הקבלנות והפיננסים מאידך גיסא , ולראות את התגמול היחסי שקיבל כל גורם מעבודת הבנייה . כבר נאמר כי ענף הבנייה היה מקור תעסוקה חשוב במשק : הוא העסיק כ 9 % עד 10 % מכלל העובדים . רבים מעובדי הבניין היו עולים חדשים ובמיוחד עולים מזרחים . ב 1961 היו כ 70 % עד 80 % מן העובדים בכל ענפי הבניין עולים שבאו לאחר קום המדינה ! 38 % מהעובדים היו עולים מזרחים — אחוז גבוה באופן ניכר משיעור ההשתתפות 3 של המזרחים בכוח העבודה 29 . 7 % ) ב . ( 1961 בחינת ענפי המשנה של עבודת הבניין מעלה כי ככל שרמת המקצועיות הדרושה נמוכה יותר , כן עלה משקלם של העובדים המזרחים . בעבודות ציבוריות והנדסיות , בהן רמת המקצועיות היא הנמוכה ביותר , היו 69 . 8 % מן העובדים עולים , שני שליש מהם מזרחים ; בקבלנות הכללית היו 65 . 490 מן העובדים עולים חדשים ו 60 % מהם—עולים מזרחים ; בקבלנות המשנה , שם רמת המקצועיות היא הגבוהה ביותר , היו עולים חדשים 59 . 4 % מכלל העובדים , וכמחציתם
|
|