|
|
עמוד:124
וקלינוב מלול , . ( 26 : 1968 אם נבחן את השנים בהן היה ייבוא ההון הגדול ביותר על ידי יהודים , שנות השלושים , נמצא שבין 1932 ול 1939 הופנו 5796 מכלל ההשקעות של יהודים לקניית קרקעות ולבנייה . אם נוסיף לכך את ההשקעות בחקלאות—ונראה בחקלאות חלק ממאמץ ההיאחזות בפלשתינה —הרי שנגיע לסך של 75 . 6 % מכלל ההשקעות . ההשקעה בתעשייה היוותה רק 15 . 9 % מכלל ההשקעות באותן שנים —ואלה השנים בהן החלה ההשקעה הרצינית הראשונה בתעשייה בארץ ( שם , . ( 16 מובן שההשקעה בהיאחזות כשלעצמה היוותה מנוף לקפיטליזציה של המערכת הכלכלית המקומית : הפיכת הקרקע לסחורה בקנה מידה ללא תקדים בארץ ; יצירת הזדמנות לעבודה בשכר בבניין ובפרדסים לכפריים מקומיים ; שיטות בניין ועיבוד חקלאי המבוססות על טכנולוגיה חדשה ; צורות התארגנות ומאבק פוליטי חדשים ; וכיו"ב . אולם כל אלה היו תופעות לוואי של תהליך הקולוניזציה , או פעולות עזר לתהליך זה . הפעילות בתחומי הייצור , המימון , הניהול או השיווק לא חרגה מרמה של כלכלת היאחזות ולא היוותה בסיס לצבירת הון בקנה מידה גדול , בינלאומי . הסיבות לכך הן ידועות.- היעדר גורם מושך הון "גדול" כגון נפט —או מאגר גדול של כוח עבודה זול ; שוק אפקטיבי קטן יחסית למוצרים תעשייתיים ; המדיניות הכלכלית המרוסנת והמרסנת של ממשלת המנדט ; העימות הלאומי בין היהודים והערבים הפלסטינים ; היקפו של ההון היהודי שזרם ארצה —והצורך להשקיע חלק גדול ממנו ברכישת קרקעות ובניין . התוצאה של כל אלה היתה שברוב תחומי הפעילות הכלכלית היה ההיקף קטן , יכולת היוזמה של הגורמים המעורבים קטנה , וכך גם פוטנציאל ההשקעות . ( . .. ) ( כללו של דבר , ( עם הקמת המדינה , מעטים וחלשים היו הגורמים אשר היו בעלי יכולת ליזום פעולות כלכליות חדשות וגדולות : הן מבחינת האמצעים העצמיים או היכולת לגייס אמצעים , הן מבחינת קיומו של צוות מאומן ובעל נסיון בניהול מפעלים כלכליים גדולים ומתוחכמים ; הן מבחינת היכולת לפתח מדעית וטכנולוגית מוצרים או דרכי ייצור חדשים —או יכולת להשתמש בפיתוחים זרים . מן הבחינה הזאת —שהיא כה מרכזית כמאפיין של פעילות כלכלית מודרנית —היו כל ענפי הכלכלה הארץ ישראלית בשלבים ראשוניים של פיתוח , יחסית לארצות אירופה ואמריקה הצפונית . יוזמות , מימון , ניהול ונזחקר ופיתוח ברמה מערבית התפתחו בארץ רק לאחר קום המדינה , מתוך הצמיחה הכלכלית המזורזת של שנות החמישים והשישים . רק על בנק לאומי ועל סולל בונה ניתן להצביע כעל גורמים אשר היו בשלב מתקדם של התארגנות ביזמים מקיפים המסוגלים לממש פרוייקט פיתוח החל משלבי התיכנון והמימון ועד לשלבי הביצוע . אולם גם להם היה נסיון קצר ומצומצם—בנק לאומי הקים את חברת הבת שלו להשקעות תעשייתיות רק בשנת ; 1945 סולל בונה התפתח למימדים של מבצע פרוייקטים גדולים רק בשנות מלחמת העולם השנייה . הם החלו להתפתח בהיקף המוכר לנו כיום רק עם התחלת הזרמת התקציבים על ידי ממשלת ישראל—לפיתוח חקלאי ותעשייתי , ולבניין . מעל לכל , רק עם הקמת המדינה מתחילה להתארגן התשלובת היזמית הממשלתית —המשרדים הכלכליים , בנק ישראל , וגופי העזר השונים , החל מהמועצות לייצור ושיווק בחקלאות , ועד לבנק לפיתוח התעשייה . תשלובת יזמית זו היא הקובעת יעדי פיתוח מרכזיים , היא המגייסת ומפעילה הון השקעות בקנה מידה גדול —המלווה האמריקני , השילומים , הבונדס —והיא גם המארגנת והמבצעת למעשה , במקרים רבים , את יוזמות הפיתוח . הקבוצות הכלכליות הגדולות של הכלכלה הישראלית —בנק לאומי , בנק דיסקונט , חברת העובדים ( בנק הפועלים , כור ) וכן החברה לישראל וכלל —צמחו והתרחבו במידה שאין
|
|