|
|
עמוד:118
בדומה לפרוטסטאנטים באירלנד הצפונית או לדוברי האנגלית בקוויבק , חוששים הישראלים מניקמת העריסות ( revenche des berceaux ) המאיימת לשנות את היחסים הדמוגרפיים בין האוכלוסיות . זניחת שיקולי ההגבלה העצמית הטריטוריאלית לאחר עליית הליכוד לשלטון ב 1977 הציבה את ישראל פנים אל פנים נוכח משמעות העובדות הדמוגרפיות הללו עבורה . בסיס המגמה האוניברסליסטית והסוציאליסטית בציונות היה מאז ומתמיד צר ביותר . השינויים בתחומי הקרקע , העבודה והדמוגרפיה שניסקרו לעיל הביאו לא לזניחת הסוציאליזם של תנועת העבודה , כי אם לזניחת ההגבלה העצמית המסורתית שלה בנושא ההתפשטות הטריטוריאלית . הגישה הפרגמטית לבעיית השטח נבעה מלכתחילה מהכרתה הבהירה ביחסים המספריים בין האוכלוסיות . מאז 1967 ניסו הממשלות השונות בישראל — בתחילה , ובאופן מהוסס , ממשלות העבודה עצמן , ואחר כך , ללא רסן , ממשלות הליכוד —לטשטש הכרה מושרשת זו וכך להסיר מכשול בדרך להתפשטות טריטוריאלית בלתי מוגבלת . המהפך בתרבות הפוליטית הישראלית מאוניברסליזם לפרטיקולריזם , או מעקרון האזרחות לעקרון ההשתייכות האתנית ( primordialism ) ( ר' ; Cohen , 1989 ( Harkabi , 1988 ; Lustick , 1988 ; Kimmerling , 1985 הוא ביטוי של הנסיון להשתחרר מדגם ההתיישבות שנוצק בתקופת היישוב . דגם זה נתן בכורה , כאמור , לשיקול הדמוגרפי על השיקול הגיאוגרפי . עתה נעשה נסיון לאמץ דגם המבטל את ההכרח להכיר בעצם נוכחותה של האוכלוסיה הפלסטינית כגורם כבד משקל במדיניות הציונית . את התגברות השפעתה של התרבות הפוליטית המיוצגת על ידי הברית ההדוקה בין הליכוד למפלגה הדתית הלאומית , ואת הנסיגה במעמד התרבות הפוליטית הדמוקרטית הפורמלית , ולעתים אף מן המודרניות עצמה . בחברה הישראלית , יש להבין כמהפכה תרבותית הנובעת מחילופי דגם ההתיישבות הציונית . נושאי הדגל של התרבות הפוליטית החדשה —הניאו ציונית —מתנדנדים בין שני אגפים : אגף קטן וקיצוני , הנושא את נפשו לקולוניה טהורה ואקסקלוסיבית שלא יהיו בה פלסטינים , שאליו שייכים חסידי תכניות הגירוש " ) טרנספר ( " למיניהם , ובראש וראשונה תנועות כמו "כך" "צומת" ו"מולדת ; " ואגף גדול ומרכזי יותר , הנושא נפשו לקולוניה המזכירה קולוניית מטעים , שבה הקבוצה המתיישבת שולטת בקבוצה נחותה ממנה . עם אגף זה נמנים הזרם המרכזי בליכוד וב"גוש אמונים . " כתגובת נגד להתפשטות התרבות הפוליטית החדשה , הניאו ציונית , התרחשה רדיקאליזציה של חלקים בתנועת העבודה ושוליה . אלה מגבשים מגמה אוניברסליסטית חדשה — פוסט ציונית . תומכי מגמה זו תובעים השוואת זכויות האזרח בישראל לערבים וליהודים . עבור ישראלים רבים הדבקים בציונות "הקלאסית" בנוסח תנועת העבודה נראות גם הניאו ציונות וגם הפוסט ציונות ככפירה בעיקר . הם מעדיפים לדבוק בעולם שחלף ואיננו ולהתעלם מן השינויים שחלו בחברה הישראלית בעשורים האחרונים . נראה כי המאבק העתידי על צביונה של החברה הישראלית יהיה נטוש על הספקטרום המסומן בקצהו האחד על ידי ניאו ציונות ובשני על ידי פוסט ציונות .
|
|