|
|
עמוד:114
מצע משותף והמשיכו להתגבש תוך השילוב המנוגד שבו אנו דנים . הכלכלה האחת היא תמונת מראה של השנייה . הפיתוח היהודי היה מותנה בדחיקת הערבים , ודחיקתם הנציחה את הפער במשאבים הארגוניים והכלכליים שבין הקבוצות . שלישית , המאבק של הפועלים היהודים וארגוניהם כנגד העסקת פועלים ערבים לא רק שיצר את מודל ההתיישבות הייחודי שתואר לעיל , אלא אף עיצב את המדיניות הגיאוגרפית דמוגרפית של תנועת העבודה . כבר עמדה על כך אניטה שפירא כי יצירת אזורי התיישבות יהודיים נפרדים —פועל יוצא של פילוח שוקי הקרקע והעבודה שתיארנו—הביאה בסופו של דבר לוויתור על אותם שטחי pn ישראל שבהם לא נוצר רוב יהודי , וכך תרמה לחלוקת הארץ ( שפירא , . ( 26 : 1977 מתן עדיפות ל"דמוגרפיה" ( רוב יהודי בחלק מן הארץ ) על פני ה"גיאוגרפיה" ( מיעוט יהודי שליט בכל רחבי הארץ ) הפכה לתו זהות מובהק של הזרם המרכזי בתנועת העבודה . האינטרס הדמוגרפי של תנועת העבודה היה להגדיל את צפיפות האוכלוסיה היהודית . כיוון שההגירה היהודית לא סיפקה את ה"מספרים" הדרושים ניתן היה להשיג את התוצאה המבוקשת רק על ידי הסתפקות בשטח שליטה יהודי מצומצם יחסית . למרות שבתחילה היו כל הציונים ללא יוצא מן הכלל כמעט חסידי ארץ ישראל "השלמה , " הרי שבשנות השלושים ( ב 1937 בהקשר לתוכנית החלוקה של ועדת פיל , ( ובשנות הארבעים ( ב 1947 בתגובה לתוכנית החלוקה של האו"ם , ( כבר היה חלק ניכר מתנועת העבודה נכון לקבל את חלוקת הארץ בין מדינה יהודית לבין מדינה פלסטינית או ירדנית . נכונות זו לא נבעה מפשרנות הטבועה בערכי תנועת העבודה —כפי שחוקרים ישראלים רבים נוטים לחשוב—אלא דווקא מלוחמנותה . מתוך ההגנה המיליטאנטית על האינטרסים הכלכליים של הפועלים היהודים היא נקטה באסטרטגיה של פילוח השוק ודחיקה של הפועלים הערבים אל מחוצה לו . אסטרטגיה זו נועדה , אם כן , לצמצם את הקשיים הכלכליים שעמדו בפני ההתיישבות הציונית נוכח המציאות הדמוגרפית שבה הפלסטינים היוו את רוב האוכלוסיה . למערכת המוגנת שיצרה תנועת העבודה היתה דרושה אקסקלוסיביות , או לפחות רובניות , יהודית . יודגש כי לאקסקלוסיביות גוונים רבים . את דגם ההתיישבות של תנועת העבודה ניתן לתאר כקולוניית התיישבות טהורה מוגבלת — כזו החותרת לרוב יהודי אבל בחלק מן הארץ . קולוניית התיישבות טהורה מוחלטת , לעומת זאת , היתה חותרת לרוב יהודי בכל הארץ , מה שניתן היה להשיג רק באמצעות גירוש המוני של האוכלוסיה הערבית . לסיכום , תנועת העבודה חתרה ליצירת קולוניית התיישבות טהורה בעלת גוון ייחודי : כוו שיש בה רוב יהודי בחלק מן הארץ . מנהיגי תנועת העבודה , בדומה למנהיגים ציוניים אחרים , עיגנו את ההתיישבות היהודית בזכויות ההיסטוריות של היהודים בארץ ישראל אך עם זאת הם הדגישו כי ארץ נקנית בעבודה ולכן על המתיישבים להיות מעבדיה . הם היו נכונים להגביל את ההתפשטות הקרקעית של קולוניה זו , ובלבד שבשטח שבשליטה ציונית תובטח תעסוקה יהודית . תנועת העבודה למדה להתמודד עם האכזבה שגרם מיעוט ההגירה היהודית לארץ ישראל , בתחילה עקב הגירה לארצות הברית ולמקומות אחרים ובהמשך עקב האבירות הטראגיות בשואה . היא עשתה זאת באמצעות הגבלה עצמית של שאיפותיה הטריטוריאליות . השאיפה לאקסקלוסיביות דמוגרפית , כלומר ליצירת חברה יהודית הומוגנית תוך דחיקת פועלים פלסטינים משוק העבודה היהודי , הביאה למרבה האירוניה להגבלה עצמית גיאוגרפית , וכך פתחה פתח לאפשרות
|
|