|
|
עמוד:109
את הדרך הראשונה הוא ביטל כיוון שהיא "אינה מן השם כלל , " ואף משיקול ריאליסטי יותר —כיוון ש"לעניין זה חלשים אנו יותר מדי . " לעניין הדרך השנייה הוא הטיל ספק באפשרות לקבלת זיכיון ( צ'ארטר ) שיתיר למהגרים מתיישבים יהודים להפקיע אדמות מבעלייהם הנוכחיים . לא נותר לו אלא להסיק כי הדרך היחידה להצבר קרקעות בידי המתיישבים היהודים היא רכישה כממון . לפי ברוך קימרלינג אילוץ זה , ההכרח לשלם ככסף תמורת האדמה , הגביל את יכולת ההתפשטות של המתיישבים וצימצם את רמת האלימות של תהליך ההתיישבות בשלב הראשוני . ( Kimmerling , 1983 : 145-146 , 106 ) . 5 ברוב הקולוניות האירופיות יכלו המתיישבים להעסיק עובדים משועבדים זמניים או אפילו עבדים אשר עלות עבודתם היתה נמוכה ביותר . בהעדר חסות של כוח חיצוני לא היתה בידי המתיישבים היהודים כארץ ישראל אפשרות כזו והם נאלצו להסתמך על כוח עבודה בשכירות . . 6 כוח המשיכה המצומצם של ארץ ישראל גרם לכך שיהודים רבים נמנעו מלהגיע אליה , ואף אם היגרו ממקום מושבם העדיפו ק ולוניות אירופיות מושכות יותר , כגון ארצות הברית . אי לכך למרות גידול מספרי ניכר לא הצליחו המתיישבים היהודים בשום שלב עד מלחמת 1948 להיות לקבוצת הרוב בארץ . התנאים הללו בצירופם הערימו בפני המתיישבים היהודים בארץ ישראל העות'מאנית והמנדטורית קשיים מיוחדים שלא היו קיימים כלל , או ברמה כזו , בקולוניות התיישבות אחרות . חוקרים ישראלים רבים נוטים לראות בהבדלים אלה ראיות לכך שאין לדון בהתיישבות הציונית כבהתיישבות קולוניאלית . זוהי טעות . אדרבא , האתגר המחקרי הוא להכין כיצד פעלה התנועה הציונית בתנאים יחודיים אלה וכיצד הם השפיעו על הצביון המיוחד שלה כתנועה קולוניאלית . באופן מפורט יותר השאלה שנרצה להשיב עליה היא כיצד הצליחה התנועה הציונית לבנות חברה , ואחר כך מדינה , למרות שנעדרו מרשותה האמצעים הקפיטליסטיים והצבאיים שעמדו לרשות המעצמות הקולוניאליות האירופיות ? את התשובה לשאלה זו יש לחפש בשני כיוונים . ראשית , למרות מראית העין ברור כי הציונות נעזרה אף היא , ובאופן מאסיבי , במשאבים חיצוניים . אלה כללו גם תמיכה מדינית של מעצמות שונות , בעיקר בריטניה , וגם תמיכה פיננסית ניכרת מגורמים שונים , בעיקר יהודיים . שנית , הציונות ניזקקה , אולי יותר מתנועות התיישבות אחרות , לחושיה ולגמישות . הפרגמטיות היצירתית שלה התבטאה בשני היבטים שהיתה להם השפעה מכרעת על דמותה . ההיבט הראשון היה פיתוח שיטת התיישבות ייחודית—ההתיישבות הקומונאלית והקואופרטיבית—שהתבססה על שיתוף פעולה בין התנועה הציונית לבין תנועת העבודה . שיטה זו סיפקה פיצוי על תנאי הפתיחה הבלתי נוחים הן בשוק הקרקע והן בשוק העבודה . שיטת התיישבות זו נועדה למעשה ליצור קולוניית התיישבות טהורה , אשר , כמוגדר לעיל , מבוססת על שליטה בשוק הקרקע ובשוק העבודה ועל הגירה רבת מימדים אל הקולוניה . ההיבט השני שבו התבטאה הפרגמטיות היצירתית של הציונות , היה בנכונות של הזרם המרכזי בתנועת העבודה להגביל את השאיפות הטריטוריאליות של הציונות במגמה להתאימם לפוטנציאל הדמוגרפי והכלכלי המצומצם של היהודים ולמידת התמיכה שניתן היה לגייס מן המעצמות בכל שלב ושלב של ההתיישבות . אך כפי שמעידים העימות הצבאי המתמשך עם האוכלוסיה הפלסטינית והתלות הבלתי פוסקת בסיוע כלכלי מן החוץ , הישגי ההתיישבות הציונית נשארו חלקיים ומוגבלים . דהיינו
|
|