|
|
עמוד:107
אתניות שונות — המוכנים לבצע עבודה זהה תמורת שכר שונה —מוצעת במורל "שוק העבודה המפולח" שפיתחה הסוציולוגית עדנה בונאצ'יץ' . ( Bonacich , 1972 ) מודל זה מבהיר כי פועלים בעלי שכר גבוה יחסית , בדרך כלל פועלים "לבנים , " מגיבים על נסיונות חדירה לשוק העבודה של מתחרים זולים יותר , בדרך כלל מקבוצות אתניות לא אירופיות , בנקיטת אחת משלוש אסטרטגיות . שתי האסטרטגיות השכיחות יותר הן יצירת " קאסטות" ( castes ) או , לחליפין , "דחיקה" . ( exclusion ) אסטרטגיית הקאסטות , משמעותה הגבלת הפועלים המתחרים לעיסוק במקצועות נמוכי שכר ונמוכי סטאטוס . אסטרטגיית הדחיקה משמעותה הרחקה מוחלטת של הפועלים נמוכי השכר והסטאטוס משוק העבודה . שתי דרכי פעולה אלה מביאות לפילוח שוק העבודה באמצעות מיקום הפועלים הזולים בתחתית שוק העבודה , או מחוצה לו . על אף השוני ביניהן הן משיגות תוצאה דומה אחת —שימור מעמדם הגבוה יחסית ושכרם הגבוה יחסית של הפועלים מן הקבוצה הראשונה . קיימת גם אפשרות שלישית של התהוות סולידאריות בין קבוצות הפועלים מן הקבוצות האתניות השונות , במגמה להשוות את שכר כולן לשכר הגבוה יותר המשתלם . אך אפשרות כזו נידונה בדרך כלל לכישלון ולוא בגלל האפשרות של בריחת ההון ליעדים זולים יותר . כפי שמלמדות הדוגמאות ההיסטוריות , המעסיקים הקולוניאלים האירופים נוטים להעדיף את העבודה הזולה יותר , ללא התחשבות במוצא האתני של הפועלים . כתוצאה מכך , דווקא הפועלים מן הקבוצה האתנית של המעסיקים — אשר רגילים לשכר גבוה יותר ממתחריהם הלא אירופים — הם הם המוצאים מן השוק . דינמיקה כלכלית זו מתבטלת רק כאשר הפועלים האירופים מצליחים לעקוף את המכניזם של שוק העבודה ולקיים את תנאיהם המועדפים באמצעות פילוח השוק , דהיינו הגבלת מתחריהם או סילוקם . משתמע מכאן כי הפועלים האירופים , היקרים יותר , יכולים לשמור על מקום התעסוקה שלהם ועל שכרם הגבוה יחסית רק כאשר הם מנהלים את מאבקם המקצועי על בסיס אתני או לאומי ואף מגייסים לשם כך , ככל הניתן , את תמיכת מנגנון המדינה . רק המדינה יכולה לסבסד את שכרם הגבוה של הפועלים האירופים ( באמצעות מיסוי כלל האוכלוסיה ) ותוך שימוש בלגיטימציה של אחדות אתנית , לאומית או גזעית . בהסתמך על הטיפולוגיה של פילדהאוס ושל פררריקסון , ועל המודל של בונאצ'יץ , ' ניתן לסכם את ההבדלים הניכרים בין סוגי הקולוניות האירופיות . הקריטריון המבחין העיקרי הוא העניין שהיה בכל מקרה למתיישבים בקרקע ובעבודה המקומיים . למתיישבי הקולוניה הצבאית לא היה עניין לא כקרקע ולא בעבודה המקומיים , רק במקום עצמו כנכס אסטרטגי . למיישבי קולוניות מעורבות היה עניין גם בקרקע וגם בכוח העבודה המקומי . למתיישבים בשני סוגי הקולוניות האחרים היה עניין רק בקרקע המקומית , אך הם נבדלו בכך שקולוניות מטעים ייבאו עובדים משועבדים זרים ( לא אירופים , ( בעוד שקולוניות ההתיישבות הטהורות העסיקו רק עובדים מבני קבוצות המתיישבים עצמן . הבחנה נוספת נוגעת למה שאבנה האינטרס הדמוגרפי של סוגי קולוניות שונים , דהיינו היחס המועדף בהן בין קבוצות אוכלוסיה לקרקע . הקולוניה הצבאית מתאפיינת בצפיפות נמוכה של אוכלוסיית מתיישבים לקרקע ואילו הקולוניה הטהורה מתאפיינת בצפיפות גבוהה של אוכלוסיית מתיישבים לקרקע . קולוניות מן הטיפוס האחרון הצליחו בדרך כלל לבסס את עצמן ולהבטיח את יציבותן לאורך זמן יותר מטיפוסי קולוניות אחרים . לענייננו חשובים במיוחד שני סוגי קולוניות התיישבות : קולוניות המטעים , דוגמת מושבות דרום ארצות הברית ודרום אפריקה , שהתבססו על עבודה זולה ומתחו "מחסום
|
|