"בין האשה־האדם ובין אשת־הבית": אשה ומשפחה בציבור הפועלים היהודי העירוני בתקופת היישוב

עמוד:87

החומרים מהם שזור מיתוס זה אינם חומריה של האשה —הנשים לא אחזו בנשק טהור בידן האחת ואף לא הובילו את המחרשה בידן השנייה . הן לא "יצאו לכבוש" והן לא הבקיעו "אדמה בתולה'ץ . (! אך נראה כי החוקרת , למרות מודעותה למיתוס כתוצר חברתי וכנושא לניתוח ביקורתי , לא הבחינה במהות החד מינית של מיתוס כללי כביכול זה . כיוון שכך גם לא נתנה את דעתה לגירסה המשלימה של מיתוס זה —מיתוס החלוצה . רבים מהמחקרים שנערכו בשנים האחרונות על הנשים בתקופת היישוב פותחים במיתוס זה של החלוצה ובבחינתו . הבחינה נעשית בעיקר על דרך הפרכת דימוי השוויון במיתוס ( המבוסס על תחומי פעילות שלמעשה בודדות בלבד חדרו אליהם ) ותוך נסיון להציע דימויים חדשים — מגוונים , מורכבים וקרובים יותר להתנסותן הממשית של רבות מהנשים . כמה גורמים יכולים להסביר את ההתעלמות המוחלטת כמעט מסיפורן של הנשים בתקופת היישוב : - שוליות בעיית אי השוויון בין הגברים לנשים . אמנם רבים מאנשי התקופה , בניגוד לכמה וכמה כותבים מאוחרים יותר , היו מודעים לבעייתיות המיוחדת של הנשים ואף כינוה בשם זה או אחר " — בעיית החברה , " "בעיית הפועלת" או "בעיית האשה , " אך בעיה זו נחשבה שולית לעומת הבעיות והמשימות הגדולות באמת של הגשמת המפעל הציוני "— בנין הארץ , " "כיבוש העבודה , " הבטחת עלייה , התגברות על אויבים ויריבים וכן הלאה . הנשים עצמן , כולל מנהיגות תנועות הנשים , אף הן נתנו עדיפות ראשונה לקידום "בעיות הכלל" על פני "בעיותיהן הן . " - נשים מעטות בלבד היו בעמדות מנהיגות . עמדות אלו הן המתועדות ביותר במסמכים המגוונים המצויים בארכיונים השונים , והן גם הנושא של רבים מהמחקרים . קבוצות שוליות יותר , נדחקו אל מחוץ לתיעוד ולמחקר . - העדר כתבים . הנשים , אף הפעילות שביניהן , לא השאירו אחריהן כרכי כתבים ונאומים כפי שעשו רבים מהגברים ורישומן על מדפי הספריה דל למדי . אין בנמצא כל גירסה של "כל כתבי " . .. של אחת הנשים הפעילות . כתיבתן של הנשים היתה כתיבה אישית יותר . ביטויה היותר פומבי היה ספרי אוטוביוגרפיה כגון סיפרה של רחל ינאית אנו עולים ( 1959 ) או סיפרה של דבורה דיין באושר וביגון . ( 1957 ) נוסח אחר בו התבטאו נשים היה מעין ספרי סיכום , סיפור חייהן במשולב עם רשימות שכתבו וקטעי יומן , כדוגמת סיפרה של יוכבד בת רחל , בנתיב שהלכתי ( 1981 ) ושל ליליה בסביץ ולו רק הד . ( 1981 ) אישית עוד יותר היתה כתיבת המכתבים והיומנים . מעטים מאלה החלו גם לראות אור , כגון הלקט לאורך הדרך מכתבי עדה מימון ( 1972 ) ויומניה של רחל כצנלסון שזר , אדם כמות שהוא . ( 1989 ) אחרים בוודאי מצויים עדיין בארכיונים ובאוספים אישיים . חוקרים וחוקרות אשר יראו בחיי היום יום ובהתנסות הפרטית תחום חשוב לעיון ולמחקר , ימצאו חומר לא מבוטל אשר רק מעט שימוש נעשה בו עד כה . - עדיפות נמוכה לתחומי הפרט . נשים רבות באו לידי ביטוי בתחומים היותר פרטיים ואישיים של חיי האדם והקהילה . תחומים אלה לא זכו לאותו תיעוד לו זכו התחומים הפומביים יותר של העבודה והפוליטיקה . הפעילות הציבורית אשר נגעה במימד הפרטי יותר — פעילות הרווחה , הבריאות והחינוך —לא זכתה לאותה התעניינות לה זכו מאבקי הכוח והפולמוסים הרעיוניים . על אחת כמה וכמה נכון הדבר לזירה הפרטית האישית , זו שלקחה גזלה את רוב מירצה ורוב זמנה של האשה ואשר עיצבה את אפשרויות חייה .

ברירות הוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר