|
|
עמוד:85
בכך שאכן יש מה לבדוק גם בישראל , העלתה את מודעותן של נשים פעילות רבות , במיוחד אלה שהיו מעורבות בעבודת הוועדה , ונתנה דחיפה למחקר האקדמי , Izraeli ) . ( 1987 : 53-37 בו זמנית ההתפתחות המהירה ביותר של לימודי האשה באוניברסיטאות בחו"ל נתנה לגיטימציה לעיסוק בנושא חדש זה גם בישראל . הטענה הבולטת בחקר מעמד האשה בישראל היתה כי המעמד בפועל שונה באופן בולט ובוטה ( בהתאם לסגנונה של הכותבת ) מהדימוי הרווח של שוויון וחופש . לדוגמה , המאמר הראשון בנושא שהתפרסם בכתב עת אקדמי , מאמרה של דורית פדן אייזנשטרק , נקרא — " האמנם נשים בישראל שוות באמת . ( 1973 ) " ? היסוד הביקורתי , העירעור והבחינה מחדש , היו , אם כן , מרכיב חשוב בחקר מעמדן של נשים בישראל כבר מתחילתו . בתחילה מקובלת היתה ההנחה כי בעבר , בתקופת היישוב , הנשים היו שוות לגברים וכי במהלך הזמן שוויון זה נשחק או בטל ( ר' Padan-Eisenstark , 1973 ; Clapsaddle , . ( 1976 אולם עד מהרה הועמדה גם הנחה זו לבדיקה מחודשת . בנקודה זו נפגשו שתי המגמות הביקורתיות , בחינה מחודשת של תקופת היישוב מחד וחקר מעמדן של נשים בחברה הישראלית מאידך . חקר מעמדן של הנשים בתקופת היישוב היה לאחד המרכיבים החשובים בבחינת מיתוסי העבר ולאבן יסוד בהבנת אי השוויון העכשווי בין המינים . עם זאת , ברצוני לטעון כי הפרכתם של מיתוסים איננה המירשם הטוב ביותר לקביעת סדר יום מחקרי חדש . במידה שהחוקרים נשארים צמודים למיתוס הקיים , בין אם תוך קבלתו ובין אם תוך דחייתו , ממשיך המיתוס להכתיב את השאלה המנחה : "האמנם נהנו נשים משוויון בחברה היישובית " ? בעזרת שאלה זו לא נוכל להרחיק לכת . עד מהרה מתברר כי התשובה היא שלילית באופן חד משמעי , וכי תשובה זו עולה שוב ושוב במחקריהם המצטברים של חוקרות וחוקרים העוסקים בתחומי חיים שונים , תקופות שונות וקבוצות חברתיות שונות . חייבים אם כן להמשיך הלאה , מעבר לשלב ה"שלילי , " אם כי החיוני , של הפרכת דימוי מוטעה ומטעה , ולהציג שאלות חדשות—מה היה מעמדן של הנשים , למה שאפו , מה עשו , מה היו העמדות איתן התעמתו — עמדותיהם של הגברים , חבריהן לתנועה ולמשפחה מחד ובעלי עמדות מנהיגות מאידך . מה הצליחו הנשים להשיג וליצור וכיצד . שאלות אלו מנחות עכשיו את עבודתי ואת העבודה של חברות וחברים לעניין . לאחר דחיית מיתוס הפועלת החלוצה כדמות האשה הטיפוסית בתקופת היישוב נעשה נסיון להציג דימויים חדשים , לספר סיפורים חדשים , לעמוד על דרכי הפעולה של הנשים , להבין את הדילמות בפניהן עמדו ולשמוע ולהשמיע את קולותיהן דרך כתיבתן הן . הפעילות המחקרית התרחבה והתגוונה בעשור האחרון , והיא מתפרשת על תחומי הסוציולוגיה , ההיסטוריה , הסיפרות והגיאוגרפיה . עבודות רבות יחסית עוסקות בנשות תנועת העבודה ( לדוגמה שילה , ; 1980 יזרעאלי , ; 1984 ברנשטיין , Bijaoui- ; 1987 , ( 1992 , Fogiel אך החלו להופיע גם עבודות על נשים מקבוצות חברתיות אחרות , ביניהן נשות העלייה הראשונה ; Aaronsohn , 1992 ) ברלוביץ , , ( 1984 נשות המחנה האזרחי ( גרינברג והרצוג , ; 1978 ביז'אווי פוגל , , ( 1992 ונשים תימניות , Druyan ) . ( 1992 שלוש תימות חוזרות ונישנות במרבית עבודות אלה : . 1 השלמת החסר , העלאתו של הסיפור שלא סופר , השמעת הקול שטרם הושמע . . 2 שינוי חברתי —אופיו ודרכי השגתו . . 3 הפרטי והציבורי — הדינמיקה המורכבת שבין שתי ספירות אלו . הסיפור שלא סופר . עד לא מזמן נכתב מעט בלבד על הנשים בתקופת היישוב . עורכי אסופות גדולות כגון ספר העלייה השנייה ( חבס , ( 1947 וספר העלייה השלישית ( ארז ,
|
|