|
|
עמוד:80
מגדירים כאידיאולוגיה , שהיא על פי המושגים שלהם דבר הנבדל מן המציאות . עיקר עבודתם הוא מעקב אחר התאמתה של אידיאולוגיה זו למציאות . כיוון שהמציאות היא עבורם דבר נתון , אין הם מגיעים לכלל הבנה דיאלקטית של היחס בין תוכניותיהם של העולים לבין הדפוסים החברתיים אותם הם יצרו . אשר להתפתחות ההיסטורית עצמה , אין היא עבורם פרובלמטית , דהיינו , אין הם ניגשים אליה מתוך שאלה מהותית כלשהי , ואין הם מעלים ממנה שאלה מהותית כלשהי ; זאת , מכיוון שהם ניגשים לניתוחם כאשר התוצאה של ההתפתחות כבר בידם נ המגמות הדומינאנטיות בחברה הישראלית של ימינו . יוצא מכאן שאין הם עורכים ניתוח של העבר , אלא רק מחפשים בו את הניצנים של ההווה . הרושם המצטבר מקריאת עבודות אלו הוא שלדעת מחבריהן הדברים היום הינם כפי שהם מכיוון שכך היו צריכים להתפתח . הם התפתחו כפי שהתפתחו מכיוון שזהו טיבעה של התפתחות חברתית . זהו טבעה של מודרניזציה . זהו , על פי גירסתו של שפירא , ההגיון הפנימי של אירגונים חברתיים . חברה חייבת לעבור משלב חלומות הילדות אל שלב הבגרות המעשית . חברה חייבת לעבור משלב הכריזמה לשלב הרוטינה . חברה חייבת לעבור מאוטופיה או אידיאולוגיה למחשבה רגילה . חברה , על פי שפירא , תמיד תעבור משלב הדמוקרטיה לשלב האוליגרכיה . תפיסה כזאת נמנעת מלשאול את ההיסטוריה שאלות—שהרי הכל פועל על פי מסלול קבוע . גישה כזאת רואה את ההתפתחות ההיסטורית הספציפית לא כאחת מההתפתחויות ההיסטוריות האפשריות השונות , אלא כהתפתחות האפשרית היחידה . אם נצרף לכך את ההנחה המשתמעת שהשלב ההיסטורי בו מצוי החוקר הוא שלב ההתפתחות ההיסטורית הגבוה ביותר , יוצא שההתפתחות ההיסטורית הקונקרטית הינה גם ההתפתחות ההיסטורית הטובה ביותר . מסיבה זאת אין המחברים שלנו יכולים להשיג את המטרה שהציבו לעצמם —הבנה מדעית של התהוות החברה הישראלית מתוך עמדה נייטראלית ואובייקטיבית . התוצאה של עבודתם היא גלוריפיקציה של ההתפתחות ההיסטורית הספציפית אשר הביאה למגמה הדומינאנטית בחברה הישראלית של ימינו כהתפתחות הטבעית ביותר , והטובה ביותר . אולם הבעייה העיקרית של העבודות הללו היא שבגלל גישתן והנחותיהן אין הן מגיעות לכלל דיון רציני בציונות כפרוייקט חברתי . בעוד שבמהלך הדברים הממשי היתה הציונות כולה—והציונות הסוציאליסטית בפרט — מאופיינת בהתלבטות ומאבקים תמידיים , בידיהם של המחברים שלנו היא מצויירת כתהליך סלקציה של האלטרנטיבה הטובה ביותר . בעוד רבים מנסים לשאול שאלות ביחס לכיוונים האפשריים של הציונות בימינו , הרושם שנשאר מקריאת העבודות הללו הוא שהדיון למעשה נסתיים , מכיוון שהתפתחות הדברים הרגילה , הטבעית , הובילה את החברה הישראלית לקראת בגרות ובשלות . בעולם כולו מתלבטים בשאלות של התפתחות ומנסים לתהות על משמעות ההתפתחויות ההיסטוריות של העבר הקרוב —המעבר מקפיטליזם ליברלי לקפיטליזם מונופולי , או למה שקרוי קפיטליזם מאוחר , במערב , או ההשלכות של המהפיכה ושל התיעוש בבריה"מ . המחברים שלנו , בכך שהם מציינים את ההווה בבשלות ובגרות , מוציאים את החברה הישראלית מכלל דיון . בידודם את החברה היישובית מההתפתחויות הרלבנטיות בעולם כולו בכלל , ובעולם הקרוב בפרט , מונע מהם להגיע לכלל ניתוח משמעותי של האפשרויות שעמדו בפני אנשי תנועת העבודה . הניתוח שלהם הוא קרתני לא רק במובן זה שהוא מרוכז בהתרחשויות בקרב היישוב היהודי בארץ ישראל בלבד ,
|
|