|
|
עמוד:68
לסיכום פרק זה נאמר כי ניתוח הפרוייקט הציוני סוציאליסטי בעבודות שלפנינו עומד על יסודות מושגיים ותיאורטיים רעועים ביותר . הניתוחים מתבססים על גירסה פשטנית של האבחנה המנהיימית בין אידיאולוגיה ומציאות . על בסיס זה הם מציגים אינטרפרטציה של הציונות הסוציאליסטית על פיה לא היה לה מעולם סיכוי רב , בהיותה מערכת רעיונית מובחנת מן המציאות , וחלשה ממנה . האבחנה בין המציאות והאידיאולוגיה מובילה אותם , מחד , לניתוח חסר חיות ודינאמיות של האידיאולוגיה , ומאידך , לתיאור חד מימדי של המציאות . אולם בעייתן העיקרית של העבודות הללו טמונה לא בכך שהן מייצגות גירסה מעוותת של ניתוח מנהיימי , אלא בכך שאין הן מתעלות מעל ניתוח מנהיימי . האידיאולוגיה והמציאות נתפסות כנתונים ושאלת המחקר היא מהו תהליך ההתאמה ביניהן . כתוצאה מכך אין מגיעים כלל להבנת הציונות הסוציאליסטית כפרוייקט חברתי המצוי כל הזמן בתהליך של גיבוש , של ניסוח , של מימוש , כאשר כל צעד בו יוצר הן את האפשרות לראייה של צעד אחר , שונה והן את הרצון לגבש את הקיים ; כאשר כל צעד הוא פתיחת מאבק הן בין הקו בו נעמדים לבין הקו הנראה באופק , והן בין הקווים של אנשים וקבוצות שונות : כאשר כל צעד מבשר , על כן , מהות שונה של השלמות התודעתית הווייתית ששמה ציונות סוציאליסטית . העבר כנדבכים בבניית ההווה ראיית הפרוייקט הציוני סוציאליסטי כאידיאולוגיה , והשימוש בהגדרה של אידיאולוגיה המבחינה בינה לבין מציאות , מוביל את רוב המחברים שלנו , כפי שראינו , לראות את ההיסטוריה כתהליך סלקציה מתמיד , כשהקריטריון לסלקציה נגזר מן הדומינאנטיות של זרם אחד בתנועת העבודה כיום . עתה נראה כי צורת פרשנות זאת משתלבת עם מגמה כללית יותר של המחברים להסתכל על תקופות שונות בעבר לא בפרקים שאותם יש להבין כל אחד בפני עצמו , אלא כנדבכים בבניין של ההווה . גישה זו להיסטוריה איננה אופיינית למחברים שלפנינו בלבד : זאת נטייה רווחת ביותר , והיא נובעת מן האמונה שפרק ההיסטוריה הנוכחי מייצג את השלב הגבוה ביותר בהתפתחות של המין האנושי . רעיון הקידמה שהוא רעיון דומינאנטי בציוויליזציה המערבית , משפיע עלינו לראות את כל הקודם לנו כשלב בהתפתחות לקראת הדרגה הגבוהה ביותר—זו בה אנו מצויים . כתוצאה מכך אנו נוטים לראות אנשים וחברות קודמים לא בפני עצמם ובזכות עצמם , אלא כאני חסר , בלתי שלם . הביקורת הקלאסית נגד תפיסה היסטורית זאת הוצגה על ידי מרכס במבוא לגרונדריסה , במסגרת ביקורת על המתודולוגיה של הכלכלה המדינית הבורגנית , על שהיא נוטה לראות קטיגוריות מחשבה בורגניות בקטיגוריות אוניברסליות , תקפות לגבי העבר כפי שהן תקפות לגבי ההווה . אומר מרכס : החברה הבורגנית היא צורת הייצור ההיסטורית המפותחת והמורכבת ביותר . הקטיגוריות המבטאות את היחסים בה , את תפיסת המבנה שלה , מאפשרות על כן חדירה למבנה וליחסי הייצור של כל המבנים החברתיים שחלפו מן העולם , אלה שעל חורבותיהם ועם המרכיבים שלהם היא בנתה את עצמה , אלה אשר חלק משרידיהם הבלתי מובסים מצויים עדיין בתוכה , אלה אשר מה שהיה בהם ניואנסים בלבד , מצא בתוכה משמעות מפורשת , וכוי .
|
|