|
|
עמוד:60
כל ספק בהפרדה בין השתיים . המחברים שלנו אמנם נתפסים לפתרון קל זה , וכתוצאה מכך נמנעים מהתמודדות רצינית עם מספר שאלות . בראש ובראשונה , אין הם מתמודדים עם שאלת מקורותיה וצמיחתה של האידיאולוגיה במקום צמיחתה . האידיאולוגיה נשארת עבור הקורא דבר מיסתורי , אשר כל הידוע עליו הוא כי מקורו שם . לאחר ציון המקור הזר , עוברים כל המחברים מייד לדיון על קורות האידיאולוגיה בארץ . אולם איזכור זה איננו מספיק , מכמה סיבות . ראשית , גם אם אתה נוקט בעמדה של אבחנה בין אידיאולוגיה ומציאות , אין אתה פטור מלהסביר את מקורותיה של האידיאולוגיה , שהרי תמיד יש קשר בין השניים — קשר שאותו יש לתאר ולהבין . הקשר קיים לאורך זמן ? לכן , אם רוצים להבין את טיב הקשר בתקופה נתונה , יש לדעת מה היה טיבו בתקופה הקודמת . המחברים שלנו חותכים את הרצף ההיסטורי בצורה מלאכותית , נוטלים את האידיאולוגיה כפי שהתפתחה בתקופה שקדמה לעלייה השנייה כנתון , ומתחילים את הניתוח שלהם רק עם בוא העולים ארצה . ניתוק זה של האידיאולוגיה מן ההיסטוריה של עצמה הופך אותה לאחד מאותם כלי מטען שהעולים הביאו אתם : כמותם , הריהי טובה וחזקה בהתחלה , אך עם עבור הזמן היא מתבלה ונשחקת , עד שאין בה יותר שימוש . ואומנם , מרגע שאין המחברים רואים את האידיאולוגיה כדבר חי ודינאמי הצומח ( על פי הנחותיו של מנהיים ) על רקע מציאות היסטורית נתונה —אלא כמוצר מיובא מוגמר —קשה להם גם להציגה בצורה חיה ודינאמית ביחס למציאות בארץ . על כן מוצגת האידיאולוגיה , כפי שנראה , ככלי העובר התאמה , שינוי ושחיקה . דהיינו , שאלת מקורותיה של האידיאולוגיה חשובה לא רק מנקודת ראות של ידע היסטורי גרידא , אלא גם מנקודת ראות של ניתוח התקופה בה המחברים עצמם עוסקים . אלא שלא רק האידיאולוגיה , גם האנשים —אנשי העלייה השנייה —באים משם . האם אין זה מצריך התחקות אחר מקורותיה של האידיאולוגיה בא ^ מוצאה ? הרי היהודים היו חלק אינטגראלי של השם . התשובה המשתמעת שיש למחברים שלנו על כך שוב קלה : האנשים שלנו אמנם באו משם , אך הרי הם רצו לנתק את עצמם משם , מעצם היותם ציונים ! יוצא שהמחברים שלנו גורסים ניתוק כפול בין האידיאולוגיה והמציאות : ראשית , הניתוק בין הסוציאליזם של אנשי העלייה השנייה והמציאות במזרח אירופה בהיותו סוציאליזם ציוני , דהיינו , שואף להתנתק משם . שנית , הניתוק בין הציונות הסוציאליסטית כפי שהובאה משם , לבין המציאות בארץ . עם התחלה כזאת , כשהיא מנותקת מן המציאות הן שם והן כאן , לא פלא הוא שהאידיאולוגיה הציונית סוציאליסטית מוצאת את עצמה , עם עבור זמן מה , מוטלת בצד דרכו של היישוב המתגבש ככלי שאין בו עוד שימוש—כפי שהדבר קורה אומנם אצל מחברינו . לאחר דיון בשאלת מקורותיה של האידיאולוגיה , נותרו שתי שאלות נוספות : ראשית , מה באשר לקשר בין האידיאולוגיה והמציאות שם ? המחברים שלנו אינם דנים בשאלה זו , והקורא נשאר עם הרושם שהם מניחים כי שם היה קשר בין השניים . ההנחה היא שכולם יודעים ששם היתה מהפיכה , ששם יש קומוניזם , והרי אם כך , סימן שהאידיאולוגיה הסוציאליסטית מתאימה להם , שם . מדוע ? כיצד ? האם לא כדאי לחקור את האפשרות שמא הסוציאליסטים הרוסים הם אשר תרמו לעיצוב המציאות שהתפתחה שם י אין על כך תשובה . אנו נותרים , אם כן , עם ניתוק לא רק בין האידיאולוגיה והמציאות בשם ובכאן , אלא גם עם ניתוק בין השם והכאן , בין ההיסטוריה הישראלית וההיסטוריה הרוסית . התוצאה היא , מחד , הסתגרות של הסוציולוגיה הישראלית ( ולכך נחזור מאוחר
|
|